Page 94 - 16222
P. 94
94׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
נאז בהחלט גורם לי להרגיש בת מזל.
מלודי נשכבת שוב על מיטתה היא אוחזת בכרית ומתכרבלת,
מנסה לתפוס תנומה אחרי בוקר עמוס בשיעורים .אני מתיישבת עם
ספר הפילוסופיה בתקווה להתחיל את העבודה שלי על אושר ,אני
רוצה להרשים את סנטינו אחרי השיעור הנוראי שהיה לי.
אני מנסה להתרכז — מנסה ,ומנסה ,ומנסה — אבל תשומת ליבי כל
פעם חוזרת אל הפרחים .הניחוח המתוק מתערבב באוויר סביב ,מדגדג
את אפי בכל פעם שאני שואפת .שפתיי מתעקלות ואני מנסה לכבוש
חיוך .אני מרגישה כאילו האמת חקוקה על פניי ,זוהרת כמו שלט ניאון
בסומק שעל לחיי.
כעבור זמן מה ,החדר השקט נמלא בצלילי נחירותיה השקטות של
מלודי .אני מביטה בה ,מוודאת שהיא ישנה ,וחושבת לרגע לפני שאני
מרימה את הנייד.
אצבעותיי מרחפות מעל לשמו של נאז ברשימת אנשי הקשר.
אני לוחצת עליו ,וליבי הולם בפראות כשאני מצמידה את המכשיר
לאוזני.
הוא מצלצל.
ומצלצל.
ומצלצל.
אני עומדת לנתק כשהשיחה מתחברת והוא מברך אותי לשלום
באנחה דרמטית" .שלום לך".
קולו צרוד — מחוספס מהרגיל.
"לא הערתי אותך ,נכון?"
"כן ",הוא מאשר.
"אני ממש מצטערת ",אני אומרת" .לא ידעתי .קיבלתי את הפרחים
ששלחת ורציתי להודות לך".
"אה ".אני שומעת אותו מפהק מצידו השני של הקו" .הם הגיעו
בשלום?"
"כן ".אני מעיפה מבט לעבר הצד השני של החדר ,מוודאת שמלודי
עדיין ישנה ,ורק אז ממשיכה" .אבל בילינו רק שני לילות יחד".
