Page 100 - 16222
P. 100
100׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
"אז מה ,שוב התקשרת מראש?" אני שואלת ומרימה את התפריט
שלי" .היו חייבים לך עוד טובה?"
הוא צוחק בתגובה לשאלתי" .לא ,לא הפעם".
"אז איך עשית את זה?"
"עשיתי מה?"
"אתה יודע מה ",אני אומרת" .לא אמרת מילה לאיש הזה והוא
מייד הושיב אותך".
"הוא מכיר אותי".
"כבר הבנתי את זה בעצמי ויטאלה".
הוא נרתע כשאני אומרת את שם משפחתו ,הבעת פניו מרצינה
ועיניו זונחות את התפריט ועוברות להתמקד בי" .אל תקראי לי
ככה".
נימת הקול שלו לא תקיפה ,אבל היא בהחלט רצינית .זאת לא
שאלה ,וגם לא בקשה .זאת דרישה .עורי מעקצץ ,אותו מבט עולה
שוב בעיניו כשהוא בוחן אותי בדממה ,וחוזר לתפריט שלו .אני יודעת
שהוא לא מעיין בו .מסתכל עליו כאילו הוא מביט בי דרכו.
כעבור רגע ,מבטנו שוב נפגשים ,ואותו מבט אפל נעלם" .הם
חברים של המשפחה .זה הכול .למשפחה גדולה יש יתרונות .זה גם
לא קורה רק במסעדות .אלא בכל מקום אחר שאני מבקר בו .תתרגלי
לזה ,מתוקה".
"זה פשוט מוזר ",אני ממלמלת ומרימה את התפריט" .אני לא
יודעת אם אי פעם אצליח להתרגל לזה".
"את תתרגלי ",הוא אומר" .כי זה יקרה גם לך".
אני צוחקת בתגובה" .כן ,בטח".
"אני רציני ",הוא אומר" .חכי ותראי".
אני מגלגלת את עיניי ,מסתכלת בתפריט ,עוברת עליו בחיפוש
אחר משהו לאכול .בניגוד לפעם האחרונה שבה הוא לקח אותי לאכול,
את התפריט הזה אני יכולה לקרוא.
המלצר עוצר בזמן שאני מחליטה מה להזמין ונאז מברך אותו
לשלום בקצרה ומזמין בקבוק פאולו ַּב ֶאה סנטה קיארה שנת .2008
