Page 121 - 16222
P. 121
מפלצת בעיניו ׀ 121
לא מסביר לי מה קרה ,אבל איכשהו אני מבינה .זה היה רע ...כה
רע עד שזה עצר את חייו בפתאומיות והכריח אותו לפנות לנתיב
אחר.
"מה היית לומד ",אני שואלת" ,אם זה לא היה קורה?"
"אני לא יודע ".הוא מרפה מפרק ידי .אני מצמידה את כף ידי
לחזה שלו ,מרגישה במעומעם את ליבו הולם ביציבות כשהוא
מדבר שוב" .זה לא מי שאני עכשיו .אני כבר בקושי זוכר את האיש
ההוא".
הוא מסית את הכיסא לאחור ,ידי נופלת מהחזה שלו .הוא מתחיל
לכפתר את החולצה ואני מניחה שזה הסימן שלי לזוז .אני חוזרת אל
מדף הספרים ,סוקרת את אוסף ספרי הלימוד שלו" .אהבת פילוסופיה
בקולג' או משהו? יש לך הרבה ספרים על זה".
הוא נוחר בבוז" .שנאתי את זה .נכשלתי".
"מצחיק ,גם אני .אבל נראה שלא הייתי נכשלת אם המרצה לא
היה כזה חרא".
"אה ,דניאל סנטינו ".נאז צוחק לעצמו" .הוא תמיד היה קצת
שמוק".
אני פונה אל נאז בסקרנות ,תוהה כמה שאלות אצליח לשאול אותו
לפני שהוא יסתגר בפניי שוב" .איך אתה מכיר אותו?"
"הוא הכיר את ה —" הוא משתתק לרגע" .את המשפחה שלי".
אני לא יודעת לאיזו תשובה ציפיתי ,אבל בטח לא לזאת" .אז,
אתם חברים?"
המחשבה מעוררת בי חלחלה.
"ממש לא ",הוא אומר" .אני פוגש אותו רק במסגרת העבודה".
"תודה לאל ",אני ממלמלת" .אני לא יודעת איך הייתי מרגישה
אילו היית חבר של השטן".
"השטן?"
"סנטינו ...אני די בטוחה שהוא השטן".
"שטויות ",הוא אומר" .הוא קצת יותר מרגיז ממקק".
"כן ,טוב ,אז הלוואי שמישהו ימחץ אותו".
