Page 122 - 16222
P. 122
122׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
נאז צוחק" .היזהרי במשאלותייך ,מתוקה".
הוא קם ומרים את העניבה ,כורך אותה סביב צווארו אבל לא טורח
לסדר אותה" .את רעבה?"
"אה ,כן ,אבל באמת כדאי שאזוז ",אני אומרת ומוציאה את הנייד
כדי לבדוק מה השעה" .אני יכולה לאכול משהו במעונות".
"אני אסיע אותך".
"אתה לא חייב".
"שטויות".
שטויות .נראה לי שזאת המילה החביבה עליו" .אבל —"
"אבל מה?" הוא קוטע אותי לפני שאני מצליחה לענות" .את לא
רוצה להטריח אותי? לבזבז לי את הזמן? לבזבז לי דלק? לא רוצה
שאצטרך להתאמץ? לא רוצה להעיק עליי?"
"אה ...כן".
"מה אמרתי לך באותו לילה בחדר שלך? אמרתי שאין דרך חזרה.
אז אל תתחילי לחטוף לי פיק ברכיים .אני שלך ,קאריסה ,בכל שעה,
יום או לילה".
"אני לא חוטפת פיק ברכיים".
"אבל את חושבת במקום להרגיש .את חושבת יותר מדי".
אני לא ממש יכולה להתווכח עם זה.
זה נכון.
"תני לי להסיע אותך למעונות ",הוא אומר" .זה המעט שאני יכול
לעשות".
הוא מחזיר אותי למנהטן.
למרות מה שאמרתי קודם לכן ,הוא קונה לי ארוחת ערב בדרך.
לא משהו מהודר ,אפילו לא משהו שהוא היה אוכל ,אבל זה בהחלט
מתאים לי.
אני עדיין לוגמת ממילקשייק השוקולד כשהוא פונה לתוך החניון
שליד המעונות ומוריד אותי שם .אני מודה לו ,רוכנת לעברו ומנשקת
את לחיו .בדיוק כשאני עומדת לצאת מהרכב ,הוא קורא בשמי ולוכד
את תשומת ליבי.
