Page 125 - 16222
P. 125
מפלצת בעיניו ׀ 125
"ותביאי את השותפה שלך ",הוא אומר" .זכור לי שאני חייב גם
לה שמלה".
אני לא יודעת מה להגיד ,אבל זה לא משנה ,מפני שהוא לא
מחכה לתשובתי בכל מקרה .אני נשענת על קיר המעלית ,מחכה
בזמן שאנחנו עוצרים בכל קומה בדרך למעלה .עד שאנחנו מגיעות
לקומה השלוש־עשרה ,מלודי ואני נשארות היחידות שעדיין נמצאות
במעלית .המעלית מצלצלת ומלודי מתכוונת לצאת ,אבל אני אוחזת
בה ומושכת אותה בחזרה פנימה ולוחצת על כפתור הלובי.
מצחה מתקמט כשהיא מביטה בי" .לאן אנחנו הולכות?"
"אני לא יודעת ",אני מודה" .איפשהו בשדרה החמישית".
"למה?"
"אני מניחה שאנחנו יוצאות לשופינג".
היא נראית כאילו היא נקרעת בין בלבול להתרגשות ,כאילו היא
רוצה לקפוץ משמחה אבל אין לה מושג איך לעזאזל ייתכן שאנחנו
יוצאות לשופינג כשכל השבוע התקיימנו על אטריות .אני לא מסבירה
לה כלום ,אני עדיין מרוגזת מהציון שקיבלתי והיא תוחבת את החיבור
שלה לתוך התיק ,מביטה בי ומזעיפה פנים כשאני מסתכלת עליה.
"אני לא יודעת למה האיש הזה חם עלייך .את הרבה יותר טובה ממני
בחרא הזה .את אמורה לקבל רק מאיות".
אני מושכת בכתפי ,אין לי מושג איך להגיב לדבריה .אנחנו יוצאות
מהמעלית ועושות את דרכנו החוצה .ואז אני מבחינה בה ,חונה לצד
המדרכה ממש ממול למעונות :מכונית מנהלים עם גבר שנשען על
צידה ומחכה .הוא מתרחק מהמכונית כשהוא רואה אותנו" .מיס ריד?"
"כן".
הוא מחייך בנימוס ופותח את הדלת כדי שנוכל להיכנס .אני
מהססת ,אבל מלודי עוקפת אותי ומתיישבת במושב האחורי .אני
מצטרפת אליה ,נאנחת כשהנהג סוגר את הדלת ומתיישב מלפנים.
מלודי מפטפטת ללא הרף בנסיעה ,מתרגשת ,אף על פי שאין לה
מושג לאן אנחנו נוסעות או מה אנחנו עושות.
לעזאזל ,גם אני לא יודעת.
