Page 126 - 16222
P. 126
126׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
אני רק יודעת שאני צריכה שמלה.
הנהג מסיע אותנו לשדרה החמישית במערב שכונת מידטאון
ומוריד אותנו מול בוטיק יוקרתי .אני עומדת על המדרכה ,מביטה
מבעד לדלתות הזכוכית שעה שהמכונית מתרחקת ,נעלמת בתנועה
ומשאירה אותנו שם .עיניה הפעורות של מלודי בוחנות את החנות
כמעט באותה התרגשות שהפגינה במכונית ,אבל אפילו היא נראית
קצת מהוססת.
"מה עכשיו?" היא שואלת.
"אני מניחה שאנחנו נכנסות".
היא מושכת בכתפיה ,אוחזת בזרועי ומושכת אותי לתוך הבוטיק.
הוא עטוף זוהר רך ,מוזיקה קלאסית מתנגנת חרישית .החנות מסודרת
על פי צבע ועיצוב ,עם אזורים שמוקדשים למעצבים שונים ,הבגדים
מסודרים לאורך הקירות ורהיטים מפוזרים במרכז החלל ,כאילו אנחנו
בבית של מישהו.
החנות לא דומה לחנויות שאני רגילה אליהן ,עם מתלים על גבי
מתלים עמוסים בבגדים בכל מידה אפשרית ,בייצור המוני ,זמינים
לכל המעוניין .אלה פריטים יחידים במינם ,במקום כזה את מחזיקה
אצבעות ,בוחרת שמלה ומקווה בכל ליבך שתצליחי להידחס אליה.
אני עוצרת ממש בכניסה ,מביטה סביב ,והמוכרת מופיעה לפניי.
היא צועדת ,מוכנה לפעולה ,גבותיה מורמות כאילו היא עומדת
להתקרב לחיות טרף והיא חושבת שאנחנו עלולות לנשוך אותה .אני
עומדת לפלוט שזאת טעות ,שאני ללא ספק במקום הלא נכון ,כשהיא
אומרת את שמי" .קאריסה ריד?"
אני מסתכלת עליה בתדהמה" .כן".
"מר ויטאלה אמר שהוא ישלח אותך אלינו היום אחר הצוהריים",
היא אומרת ,ושולחת לעברי את החיוך החביב ביותר שיש לה להציע,
אם כי הוא עדיין נראה קריר למדי" .הוא השאיר הוראות ,בגדי ערב
בשבילך ושמלה בשביל חברתך ...במקום זו שנהרסה?"
"שמלה שנהרסה?" מלודי מעיפה לעברי מבט" .את מתכוונת
לשמלת הסריג שלי? השחורה?"
