Page 130 - 16222
P. 130
130׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
אני מתחילה לומר שאני לא צריכה נעליים ,בדיוק כמו שאני לא
צריכה שמלה שעולה אחד־עשר אלף דולר ,אבל מלודי אוחזת בזרועי
וגוררת אותי משם לפני שאני מתחילה להתווכח .אני מועדת וכמעט
מחליקה על שולי השמלה.
"אני לא יודעת איך לעזאזל תפסת את הגבר הזה ,קיסימי ,אבל
תשמרי עליו .שמעת אותי? כל גבר שמציע לקנות לך נעליים חדשות
שיתאימו לשמלה החדשה שלך הוא גבר ששווה לשמור עליו .אין שום
סיבה שבעולם לתת לגבר כזה ללכת".
אני צוחקת בספקנות .אני מרגישה כאילו נקלעתי לסערה כשאני
צונחת על אחת הכורסאות הנוחות ומכניסה את כפות רגליי לתוך
הנעליים שמלודי דוחפת לעברי .היא בוחרת זוג נעלי עקב באפור
מטאלי שלטענתה הולמות את השמלה שבחרתי ,ואני לא סותרת
אותה או שואלת כמה הן עולות.
אני מפחדת לדעת.
נאז משלם עם כרטיס של אמריקן אקספרס .זאת הפעם הראשונה
שראיתי אותו משתמש במשהו מלבד מזומן .אני מציינת את העובדה
בשקט ,לא בטוחה אם הוא בכלל מקשיב לי ,אבל צחוקו הרך מעיד
שהוא שמע אותי .אחרי שהוא חותם על הקבלה ,והכול שולם ,הוא
פונה אליי .עיניו עוברות על החנות ,קולטות את מלודי בוחנת את
בובות הראווה שליד דלת הכניסה ,ואז הוא מדבר" .נדיר שאני מוציא
כל כך הרבה כסף עד שאין לי מספיק מזומן לכסות הכול".
"למה אתה מחזיק כל כך הרבה כסף מזומן?" אני שואלת ,מנסה
לא להתעכב על העובדה שהוא הוציא את כל הכסף הזה עליי" .אתה
לא מפחד שמישהו ישדוד אותך?"
הוא משחרר צחוק גס וחד ,כאילו זה הדבר המגוחך ביותר שהוא
אי פעם שמע" .מי ישדוד אותי ,קאריסה?"
"מישהו ",אני אומרת ומושכת בכתפיי" .העיר מסוכנת .יש פה
אנשים רעים בכל מקום .כלומר ,אולי במקומות אחרים בטוח יותר,
אבל לא בעיר ניו יורק .פה אף אחד לא בטוח".
הוא שולח את ידו ואוחז בזרועי כשאני פונה להתרחק ממנו ,ומרתק
