Page 133 - 16222
P. 133
מפלצת בעיניו ׀ 133
הוא נראה כאילו זה עתה הוא ירד ממסלול דוגמנות וניגש ישירות
אליי .הגיל שלו מתבטא בקמטים סביב עיניו ,בזקן שדומה שהוא אף
פעם לא מגלח לגמרי ומכהה מעט את פניו ,אבל זה נראה עליו טוב.
הוא לא גורם לי להרגיש עד כמה אני צעירה ,או צעירה כפי שהוא
כנראה אמור לגרום לי להרגיש .כשהוא מביט בי ,אני לא מרגישה כמו
נערה בת שמונה־עשרה ,סטודנטית שנה א' באוניברסיטת ניו יורק
שעדיין מנסה למצוא את דרכה.
כשהוא מביט בי ,אני מרגישה כמו אישה ,אישה שראויה למבט
שהוא מעניק לה ,ראויה להתפעלותו ,ראויה לשמלת מעצבים,
ולארוחה חגיגית ,ולמה שלא יהיה בקופסה שהוא מחזיק.
הוא פותח אותה בלי לומר מילה .עיניי מתנתקות משלו כדי
להביט בה .השרשרת פשוטה יחסית ,ממש לא כמו זאת שאדוארד
נתן לוויויאן ,אבל זה היה סרט ואלה החיים האמיתיים ,ואני מתחילה
לתהות האם אי פעם אהיה באמת ראויה לכל הדברים האלה.
הענק יפיפייה ,עם שרשרת עשויה זהב שמנצנצת תחת האורות
העדינים .במרכזו ישנו תליון קטן ,עגול לגמרי ,אבן קריסטל מוקפת
זהב .משהו כתוב לאורך המתכת המבריקה אבל אני לא מצליחה
לקרוא אותו מהמקום שבו אני עומדת ,ואני רוצה להתקרב ,לראות מה
כתוב ,אבל אני לא יכולה לזוז.
אני מפחדת לשבור את הגב בעקבים האלה.
הוא מוציא את השרשרת ,מניח את הקופסה בצד ונעמד מאחוריי.
שיערי כבר אסוף ומהודק בסיכות — תודות למלודי — אז קל לו להניח
את השרשרת סביב צווארי ולסגור אותה .הוא מתכופף ,מנשק את
עורפי ,ואני אוחזת בתליון כדי להביט בו.
ַקְר ֶּפה די ֶאם .ביטוי בלטינית .נצל את היום.
"למה אני?" אני לוחשת כשהוא עובר לעמוד מולי .כבר שאלתי
את השאלה הזאת בעבר ,אבל אני פשוט לא מבינה את זה .מכל הנשים
בכל העולם ,למה הוא בחר דווקא בי?
הוא נותן לי את אותה התשובה שנתן לי בפעם הקודמת" .למה
לא את?"
