Page 137 - 16222
P. 137
מפלצת בעיניו ׀ 137
"שמתי לב — לדבר האחרון ,בכל אופן .אני לא יודעת לגבי השאר,
אבל אתה ללא ספק חולה סדר .הבית שלך מצוחצח .כל כמה זמן
מגיעים לנקות אותו?"
"אף פעם ",הוא אומר" .אני מנקה אותו בעצמי".
זה מפתיע אותי ,ואני חושבת שהוא ודאי מתבדח ,אלא שהבעת
הפנים שלו רצינית .אני פשוט לא מסוגלת לדמיין אותו על ידיו
ורגליו ,משפשף את רצפת המטבח פעם בשבוע" .למה?"
"אני לא אוהב שאנשים נכנסים אליי הביתה .אני לא סומך עליהם".
הנסיעה למנהטן חולפת במהירות ,והשמפניה כמו מתאדה שוב
לנגד עיניי .כשאנחנו סוף סוף מגיעים למסיבה ,אני קצת מסוחררת,
והדברים שהידיים שלו עושות כבר מעבירים אותי על דעתי .נגיעה
קלה בזרועי ,האגודל שלו מלטף את העור מעל לבגדים ,ואני מרגישה
כאילו כל גופי עולה בלהבות.
אירוע גיוס הכספים נערך במלון אופנתי בפארק אבניו .הלימוזינה
עוצרת ,ונאז כורך את זרועו סביבי ומצמיד אותי אליו .אני מרגישה
אותו מנשק את שיערי לפני שהוא לוחש" ,את תהיי נהדרת".
אני מקווה שהוא צודק.
הוא מוסר את הכרטיסים שלנו ,ובשנייה שאנחנו נכנסים ,פניו של
נאז מייד קורנות ,גומות החן שלו מופיעות בכל הדרן ,והוא מברך
אנשים לשלום בשמותיהם הפרטיים .הוא מציג אותי כ'קאריסה'
כשאנחנו עושים את דרכנו בים של שולחנות עגולים גדולים ,לעבר
השולחן שבמרכז החדר .כרטיסים עם שמות מונחים ליד כל כיסא,
ואני מוצאת את שלו בקלות .איגנציו ויטאלה .הכרטיס שלצידו גם
נושא את שמו ,עם המילה 'אורח' מתחתיו.
הוא מציע לי את הכיסא ואני מתיישבת ,בוחנת את שאר הכרטיסים
שעל השולחן שלנו ,אם כי איני מזהה אף אחד מהשמות .הכיסאות
מתמלאים באנשים שדומה שנאז מכיר .הוא מציג אותי בפניהם ,אבל
הם לא מתייחסים אליי מפני שהם שקועים מדי בשיחה עם הדייט
שלי.
הדייט שלי.
