Page 137 - 16222
P. 137

‫מפלצת בעיניו  ׀  ‪137‬‬

‫"שמתי לב — לדבר האחרון‪ ,‬בכל אופן‪ .‬אני לא יודעת לגבי השאר‪,‬‬
‫אבל אתה ללא ספק חולה סדר‪ .‬הבית שלך מצוחצח‪ .‬כל כמה זמן‬

                                              ‫מגיעים לנקות אותו?"‬
                ‫"אף פעם‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אני מנקה אותו בעצמי‪".‬‬
‫זה מפתיע אותי‪ ,‬ואני חושבת שהוא ודאי מתבדח‪ ,‬אלא שהבעת‬
‫הפנים שלו רצינית‪ .‬אני פשוט לא מסוגלת לדמיין אותו על ידיו‬
            ‫ורגליו‪ ,‬משפשף את רצפת המטבח פעם בשבוע‪" .‬למה?"‬
‫"אני לא אוהב שאנשים נכנסים אליי הביתה‪ .‬אני לא סומך עליהם‪".‬‬
‫הנסיעה למנהטן חולפת במהירות‪ ,‬והשמפניה כמו מתאדה שוב‬
‫לנגד עיניי‪ .‬כשאנחנו סוף סוף מגיעים למסיבה‪ ,‬אני קצת מסוחררת‪,‬‬
‫והדברים שהידיים שלו עושות כבר מעבירים אותי על דעתי‪ .‬נגיעה‬
‫קלה בזרועי‪ ,‬האגודל שלו מלטף את העור מעל לבגדים‪ ,‬ואני מרגישה‬

                                       ‫כאילו כל גופי עולה בלהבות‪.‬‬
‫אירוע גיוס הכספים נערך במלון אופנתי בפארק אבניו‪ .‬הלימוזינה‬
‫עוצרת‪ ,‬ונאז כורך את זרועו סביבי ומצמיד אותי אליו‪ .‬אני מרגישה‬

        ‫אותו מנשק את שיערי לפני שהוא לוחש‪" ,‬את תהיי נהדרת‪".‬‬
                                          ‫אני מקווה שהוא צודק‪.‬‬

‫הוא מוסר את הכרטיסים שלנו‪ ,‬ובשנייה שאנחנו נכנסים‪ ,‬פניו של‬
‫נאז מייד קורנות‪ ,‬גומות החן שלו מופיעות בכל הדרן‪ ,‬והוא מברך‬
‫אנשים לשלום בשמותיהם הפרטיים‪ .‬הוא מציג אותי כ'קאריסה'‬
‫כשאנחנו עושים את דרכנו בים של שולחנות עגולים גדולים‪ ,‬לעבר‬
‫השולחן שבמרכז החדר‪ .‬כרטיסים עם שמות מונחים ליד כל כיסא‪,‬‬
‫ואני מוצאת את שלו בקלות‪ .‬איגנציו ויטאלה‪ .‬הכרטיס שלצידו גם‬

                          ‫נושא את שמו‪ ,‬עם המילה 'אורח' מתחתיו‪.‬‬
‫הוא מציע לי את הכיסא ואני מתיישבת‪ ,‬בוחנת את שאר הכרטיסים‬
‫שעל השולחן שלנו‪ ,‬אם כי איני מזהה אף אחד מהשמות‪ .‬הכיסאות‬
‫מתמלאים באנשים שדומה שנאז מכיר‪ .‬הוא מציג אותי בפניהם‪ ,‬אבל‬
‫הם לא מתייחסים אליי מפני שהם שקועים מדי בשיחה עם הדייט‬

                                                                ‫שלי‪.‬‬
                                                     ‫הדייט שלי‪.‬‬
   132   133   134   135   136   137   138   139   140   141   142