Page 138 - 16222
P. 138
138׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
המילים נשמעות מוזר.
המלצר שעכשיו ליד השולחן שלנו ממלא את הכוס שלי בשמפניה
בלי לשאול לגילי ,בלי אפילו להסס כשהוא מסתכל עליי .אני מייד
מרימה את הכוס ולוגמת ממנה ,ונאז צוחק בתגובה .הוא כורך את
זרועו סביבי ,רוכן לעברי ,מחכך את אפו בצווארי ,מנשק את אוזני
ולוחש" ,פושעת קטנה ויפיפייה שלי".
אם כי מפגן החיבה השובב שלו מפתיע אותי ,אף אחד לא מניד
עפעף .אני תוהה אם זה מפני שהוא עושה זאת לעיתים קרובות ,מביא
נשים ומשוויץ בהן מול האנשים האלה ,עד שאני מבינה שאף אחד לא
מסתכל .אף אחד לא צופה בנו ,הם מביטים לכל כיוון מלבדנו ,כאילו
הם מעניקים לו פרטיות בכוונה.
אירוע גיוס הכספים הפוליטי תואם את כל מה שחשבתי על
אירועים כאלה ,ומשום מה בכל זאת כלל לא דומה למה שדמיינתי .יש
פה חליפות טוקסידו ,ונאומים ,וכמה אנשים גאוותניים שאני מקטלגת
כפוליטיקאים ,אבל רוב הקהל רגוע .האוכל מהודר ,השמפניה יקרה,
והאנשים מרתקים .האווירה כמו נעה בגלים :הנחשול הראשון מוקפד
ומהוגן ,השני קצת משוחרר יותר ,השלישי נינוח ,וברביעי כולם כבר
מפטפטים וצוחקים כמו ידידים ותיקים.
או שאולי כולם כבר פשוט שיכורים.
"תרקדי איתי ",אומר נאז ,ומשליך את המפית שלו על השולחן
כשהוא קם .הלהקה מנגנת שיר איטי כלשהו על הבמה מצידו האחר
של החדר ,הרחבה שלפניה ריקה משולחנות ומלאה זוגות שרוקדים.
אני מנידה בראשי ,אבל הוא לא מבחין בכך ,או שלא אכפת לו ,מפני
שהוא מושך אותי מהכיסא ומוביל אותי לשם.
"לא נראה לי שזה רעיון טוב ",אני אומרת ברגע שאנחנו מגיעים
לרחבת הריקודים.
"נו ,באמת ".הוא מושך אותי אל בין זרועותיו" .אל תגידי לי שאת
לא יודעת לרקוד".
"אה ,אני יודעת לרקוד ",אני אומרת" .אני פשוט לא יכולה לרקוד
למוזיקה הזאת".
