Page 142 - 16222
P. 142
142׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
על האור החלש ביותר ,והחדר נעטף בזוהר עדין .הוא מוסיף גוון
זהוב נוסף לעיצוב הזהוב של החדר ומאיר את שטיח הבז' והמצעים
התואמים.
אני חוצה את החדר ,ניגשת אל החלון הגדול .אנחנו בקומה גבוהה
המספקת תצפית נדיבה על העיר ,שמנצנצת בלילה .כשאני עומדת
כאן ,מביטה על העולם מנקודת מבט אחרת ,אני מרגישה כאילו אני
במקום אחר ,חיה חיים אחרים ,נושמת אוויר אחר.
קשה להאמין שפחות מחמישה קילומטרים מכאן חיי מחכים
לשובי בבוקר .אני סינדרלה ,תוהה אם כל זה יוביל אותי לסוף הטוב.
נאז מסיר את הז'קט ומניח אותו בצד ,ואז מתקרב אליי ונעמד
מאחוריי .מבטי עובר מקו הרקיע אל השתקפותו המעוותת בזגוגית
החלון כשהוא שולח את ידו אל רוכסן השמלה שלי ומושך אותו.
הצליל מהדהד בחדר השקט כשהרוכסן יורד עד הסוף ,ופרקי אצבעותיו
המחוספסים מלטפים את עמוד השדרה שלי.
מגעו מעביר בי צמרמורת.
הוא מוריד את השמלה מכתפיי ,במורד זרועותיי ,מניח לה
להישמט אל הרצפה בקלילות .אני עומדת שם ,לבושה רק בתחתוני
חוטיני מתחרה בגוון שכמעט תואם את עורי.
האישה שמשתקפת לעברי מתוך הזגוגית הקרה נראית עירומה
לחלוטין ,מעורטלת ולגמרי חשופה לעיניו .משונה ,לראות את עצמי
כך .אני לא נוהגת להביט בעצמי במראה ,אבל כשאני צופה בו מלטף
את זרועותיי החשופות ומנשק את השכמה שלי ,המחזה שלפניי יפה
בעיניי.
אני מסתובבת אליו ,מתרחקת מהשמלה וחולצת את נעלי העקב
בבעיטה ,מתחרטת על הסנטימטרים שאני מאבדת כשאני נאלצת
לעלות על קצות הבהונות כדי להגיע אל שפתיו .אני מנשקת אותו
רכות ,כורכת את זרועותיי סביב צווארו.
זאת נשיקה מתוקה ,איטית ועדינה .קצות אצבעותיי רועדות
לעומת עורו.
הוא מרים את ראשו ובוחן אותי" .את בטוחה שאת בסדר?"
