Page 132 - 16222
P. 132
פרק 9
חשבתי שהוא צוחק.
קיוויתי שהוא צוחק.
הוא כבר עשה למעני מספיק.
אבל עכשיו ,כשאני עומדת בסלון ביתו ומביטה בקופסת הקטיפה
השחורה והגדולה שבידו ,מתחוור לי שהוא היה רציני .הוא קנה לי
תכשיטים.
אני לא יודעת איך להגיב ,אני עומדת שם ,בשמלה הארוכה
בגוון הפטל ,ברכיי רועדות כשאני מנסה לעמוד בזוג נעלי עקב
גבוהות להפליא .אני גבוהה כמעט כמוהו כשאני נועלת אותן,
מגיעה לגובה העיניים שלו ,לשם שינוי .ובעיניו אני רואה את אותה
אפלה ,אותה עמימות שאני מגלה בכל פעם שהמסכה שלו נופלת
ממקומה.
היא אמורה להבהיל אותי ,אבל אני מרגישה רק צמרמורת קלה.
במבט ראשון ,חשבתי שהוא לבוש כרגיל ,אבל בחינה מעמיקה
יותר משנה את דעתי .הוא לובש חליפת שלושה חלקים ,הווסט
משווה לו מראה חסון יותר מאי פעם ,והעניבה שלו כהה בדיוק
כמו החליפה עצמה .חפתים מנצנצים מדגישים את חולצתו
הלבנה — יהלומים ,כך נראה לי .משהו אומר לי שהוא לא היה
עונד תכשיט מזויף .נעליו הוברקו ,החליפה הותאמה למידותיו,
והמטפחת שבכיס הז'קט שלו באותו גוון לבן־טהור כמו החולצה
שלו.
