Page 128 - 16222
P. 128
128׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
פי שיש לה שרוולי שלושת־רבעי .זה פחות או יותר כל מה שאני
יודעת לגבי אופנה — אני לא מזהה את שם המעצב או יודעת מאיזה
בד היא נתפרה — אבל היא יפיפייה.
והיא במידה שלי.
השמלה השחורה לגמרי נשכחת ,אני לוקחת אותה לחדר ההלבשה
ומתחילה להשתחל לתוכה .אני נאבקת לרכוס את הרוכסן בגב
השמלה עד הסוף ,וכשאני יוצאת מחדר ההלבשה לבושה ,אני מוצאת
את מלודי מתפעלת מעצמה מול המראה הארוכה .היא לובשת שמלה
שחורה וצמודה שנראית כאילו היא עשויה עור ותחרה ,עם מחשוף
עמוק .מבטה לוכד את שלי במראה והיא קופאת.
"את יכולה לסגור לי את הרוכסן?" אני שואלת ומסתובבת כך
שגבי פונה אליה .ברגע שאני עושה את זה ,אני מבחינה בזוג עיניים
מוכרות מצידו השני של הרחוב .נאז.
הוא נכנס אל הבוטיק .המוכרת מברכת אותו בחמימות — הרבה
יותר מהברכה שהעניקה לנו — אבל עיניו מרוכזות רק בי בזמן שמלודי
רוכסת את השמלה .היא צמודה ,במיוחד סביב החזה שלי ,אבל זה לא
נורא.
ולעזאזל ,היא יפיפייה.
נאז מתקרב אלינו ,מתעלם מהמוכרת שמנסה לפתוח בשיחה .עיניו
בוחנות אותי כשהוא מתקרב אליי ,אבל ברגע שהוא מגיע אלינו מבטו
מתמקד במלודי במקום .הוא מושיט לה את ידו" .עדיין לא היה לי
הכבוד לפגוש אותך .מלודי קרמייקל ,אני מניח?"
גבותיי מתכווצות בבלבול .אני בטוחה שלא אמרתי לו את השם
המלא שלה ,אבל משום מה אני לא מופתעת שהוא יודע אותו.
מלודי נבוכה ,ממצמצת כמה פעמים ואוחזת בידו.
"איגנציו ויטאלה" הוא אומר ,ומנשק את ידה" .שמעתי רבות
עלייך ,מיס קרמייקל".
"אני ,אה ...גם אני".
הוא צוחק ומרפה מידה ,ואז פונה אליי" .קשה לי להאמין".
עיניו בוחנות אותי ,משתהות על השדיים שלי ,ואז נודדות במורד
