Page 218 - 16222
P. 218
218׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
שמונים ופאקינג שמונה.
"זה לא באמת קורה ",אני אומרת ומנענעת את ראשי בהכחשה.
מרה צורבת את גרוני ואני מנסה לבלוע אותה" .פספסתי בנקודה
אחת".
אני המומה .אני לא יודעת מה לחשוב ,או להרגיש ,אני חצי ישנה
ולא מחוברת למציאות כשאני גוללת את העמוד בחזרה לרשימת
הציונים הסופיים .מלודי מלהגת מאחוריי ,אבל דבריה לא ממש
נקלטים .אני לא שומעת אותה ,ואני לא שומעת את הנייד שלי מצלצל.
הצליל נעלם מאוזניי עד שמלודי דוחפת את המכשיר הצווח בפרצופי.
עיניי מתמקדות במסך ואני מתאמצת לבלוע ,מדחיקה את רגשותיי.
אל תיבהלי ,אני אומרת לעצמי .את תחשבי על משהו.
אני סוגרת את הדפדפן במחשב הנייד ועונה לשיחה" .היי".
קולי רפה .אני מכחכחת בגרוני וחוזרת על המילה ,אבל נאז מדבר
לפני שאני מסיימת את המילה" .מה את עושה?"
"כלום .אני ,אה ...כלום".
דקת דומייה" .מה קרה?" אני מתחילה לומר 'כלום' אבל הוא
ממשיך" .ואל תגידי כלום".
אני משחררת אנחה עמוקה" .קיבלתי 79בפילוסופיה".
"עברת!" ההתלהבות שלו נשמעת כנה" .זה נהדר".
"לא ,זה לא מספיק .אני צריכה 80כדי לא לאבד את המלגה שלי.
אני לא מבינה למה לא קיבלתי את זה! חרשתי לבחינה הזאת .פספסתי
בנקודה אחת ...רק נקודה אחת .זה הכול".
המילים נשפכות מתוכי ודמעות צורבות בעיניי .נקודה אחת
דפוקה .זה לא ייאמן.
אני אוכלת את עצמי על כך שלא עניתי על השאלה בגב המבחן
ברצינות .הייתי כותבת את סיפור חיי אילו ידעתי שאני צריכה רק עוד
נקודה אחת ארורה.
"אה ",הוא אומר" .אני מבין".
האדישות בקולו רק מגבירה את החרדה שלי ,כעס מבעבע בתוכי.
זאת לא אשמתו של נאז — זאת לא אשמתו של אף אחד מלבדי —
