Page 235 - 16222
P. 235
מפלצת בעיניו ׀ 235
מריר כמו חומץ בלסמי ,ויש עליו עלים ירוקים כלשהם שמזכירים לי
תרד .אני לועסת את הביס באיטיות ומסירה את הלחמנייה מלמעלה
כדי להסיר את כל העלים הזוועתיים .אני מעבירה את מבטי על
השולחן ומצחי מתקמט.
"מה הבעיה?" שואל נאז .אני מביטה בעיניו ,רואה שהוא מסתכל
עליי כשהוא נוגס באוכל .נראה לי שהוא אוהב את זה ,בהתחשב
בעובדה שהוא מייד לוקח עוד ביס.
"אין קטשופ על השולחן".
"בדרך כלל אין קטשופ במסעדות כאלה".
"בגלל זה אני אוהבת מסעדות שהן לא כאלה ",אני רוטנת" ,כי יש
להם קטשופ על השולחן".
הוא מסמן למלצר ,והוא ניגש אלינו .נאז אומר לו להביא לנו
קטשופ והמלצר מהנהן ונעלם ,הוא חוזר כעבור רגע עם קערה קטנה
מלאה במשהו שהם בוודאי מכנים קטשופ ,אבל דומה יותר לעגבניות
מבושלות בהתחשב בכל הגושים שיש בו .אני טובלת בו את אצבעי
כדי לטעום ומעווה את פניי .יש לזה אותו טעם לוואי של חומץ בלסמי.
"מה הבעיה?" נאז שואל שוב .לקולו מתלווה נימה קצרת רוח .אני
מנידה בראשי ,דוחפת את הקטשופ הצידה ,ומחזירה את הלחמנייה
למקומה כדי לקחת עוד ביס .אני מרגישה את מבטו של נאז עליי,
השאלה עוד עומדת באוויר בינינו ,העובדה שהתחמקתי מלענות לו
לא מספקת אותו" .קאריסה ,מה הבעיה?"
"כלום ",אני אומרת בחיוך הססני" .זה בסדר".
"את לא משתמשת בקטשופ שלך".
"כן ,אה ...אם אפשר לקרוא לזה קטשופ".
הוא שולח את ידו ולוקח את הקערה ועושה בדיוק מה שאני עשיתי
— טובל את אצבעו ברוטב וטועם .הוא לא מעקם פנים ,לא משמיע
קול ,אבל כשהמלצר חולף על פני השולחן שלנו הוא מרים את הקערה
ותוחב אותה לעברו.
המלצר עוצר ,עיניו פעורות ,והוא לוקח את הקערה" .יש בעיה,
אדוני?"
