Page 236 - 16222
P. 236
236׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
"קטשופ ",אומר נאז ,קולו שקול" .ביקשתי קטשופ".
"כן ,זה —"
"לא קטשופ ",אומר נאז ומסיים את המשפט" .היינץ זה קטשופ.
זה לא קטשופ .אני לא יודע מה זה אמור להיות ,אבל ביקשתי קטשופ,
אז אני מצפה לקבל קטשופ".
המלצר נעלם במהירות כשאני מביטה בנאז בפליאה .הוא ממשיך
לאכול כאילו דבר לא משפיע עליו ,ובתוך כמה רגעים המלצר חוזר
עם קערה חדשה ,והפעם היא ללא ספק מלאה בקטשופ .אני מודה
לו ,מסתכלת על הקערה ,מהססת ,ונאז נאנח בתסכול" .מה הבעיה
עכשיו?"
"פשוט חשבתי שאם מישהו אי פעם ירעיל את האוכל שלך ,זה
כנראה יהיה עכשיו ",אני אומרת ומביטה בקטשופ.
"את חושבת שהוא מורעל?"
"או שירקו בו ,לכל הפחות".
אני מודאגת שמא אני מרגיזה אותו ,אני לא מנסה להקשות עליו.
אני מרימה את ההמבורגר לעוד ביס ,מכריחה את עצמי לבלוע אותו
מאחר שאני רעבה מדי בשביל השטויות האלה ,כשנאז צוחק — צחוק
רם ואמיתי .הוא דוחף את הכיסא שלו לאחור כדי לקום ומושיט לי
את ידו" .בואי".
אני מעיפה מבט בידו ואז מביטה בעיניו" .לאן אנחנו הולכים?"
"להשיג לך את מה שאת באמת רוצה".
אני מניחה את ההמבורגר ואוחזת בידו ,יוצאת מהמסעדה
בעקבותיו ,ליד הדלת אנחנו נתקלים במלצר ,שנראה מבולבל .אנחנו
מטיילים באזור ,חולפים על פני עשרות מסעדות ,חלקן נושאות את
שמותיהם של שפים מפורסמים ,ונאז לוקח אותי לתוך בר ספורט
צפוף.
המקום הזה שונה לחלוטין מהמסעדה בה היינו ,הבדל של יום
ולילה .הבר רועש ,על סף התפרצות ,צעקני ומואר ,עם אנשים במכנסי
ג'ינס וכובעי מצחייה ,ששותים בירה וצועקים על הטלוויזיה .ניחוח
האוכל המטוגן נישא באוויר ,והבטן שלי מקרקרת.
