Page 266 - 16222
P. 266
266׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
"כי שמתי עליו רבע מיליון".
אני מביטה בו בהלם כשהוא קם .הוא מושיט לי את ידו ,ואני
אוחזת בה .אנחנו לא נפרדים ,לא נשארים במקום כדי לחגוג ,אפילו
לא ממתינים שיכריזו על המנצח באופן רשמי .אנחנו יוצאים מהזירה,
חוזרים לקזינו ,ועושים את דרכנו בחזרה למעלה ,אל הקומות
העליונות.
אני מניחה לו להשתהות בשתיקתו בדרך לשם ,אבל ברגע שאנחנו
חוזרים לסוויטה שלנו ,אני כבר לא מסוגלת לשאת זאת .בליל מחשבות
משתולל בראשי ,חלקי פאזל שאני לא ממש מצליחה לחבר.
הוא מסתובב אליי כבר בפתח הדלת ,הבעת פניו רצינית .חשוך
בחדר ,והאור כה עמום עד שנאז נראה כמו דמות אפלולית ומפחידה.
אני בקושי רואה את עיניו .אני רוצה לשאול אותו שאלות ,אבל
המילים מאוימות מפניו.
ובכל זאת ,הוא מכיר אותי.
אני יודעת את זה.
"הייתי נשוי פעם ",הוא אומר בשקט ,בלי שאדחק בו ,עונה על מה
שאני כמהה לשאול אותו" .זה היה לפני זמן רב — הרבה מאוד זמן.
אני מרגיש כאילו עבר נצח ,כאילו זה קרה בחיים אחרים .הייתי אדם
אחר אז ,גבר אחר .לא היה לי הרבה ,אבל היה לי אותה ...ואז כבר לא
היה לי אותה".
רגשותיי נאבקים אלה באלה .אני לא בטוחה מה לומר" .מה
קרה?"
"סיפרתי לך מה קרה ",הוא אומר ,וברגע שאני שומעת את המילים,
אני יודעת .הוא איבד את המשפחה שלו" .היא הייתה רק בת שמונה־
עשרה .לא הגיע לה מה שקרה לה .היא הייתה אמורה לשרוד ...הם
היו אמורים לשרוד".
"הם?"
הוא מהסס לרגע ,כאילו יכול להיות שלא יענה ,אבל התשובה
בסופו של דבר בוקעת מבין שפתיו בלחישה" .היא הייתה בהיריון".
אני שוב לא יכולה לנשום ,והפעם אף יד לא אוחזת בגרוני .גוש של
