Page 271 - 16222
P. 271

‫מפלצת בעיניו  ׀  ‪271‬‬

‫מרים את ידו‪ ,‬מעביר עליהן את קצות אצבעותיו‪ ,‬אבל עדיין לא‬
                                                          ‫אומר דבר‪.‬‬

                                    ‫במקום זאת‪ ,‬הוא נפנה ממני‪.‬‬
‫"המטוס שלנו ממריא בעוד שעתיים‪ ",‬הוא אומר‪" .‬נצטרך לצאת‬

                                                            ‫בקרוב‪".‬‬
‫באופן מוזר‪ ,‬אני מרגישה מין ריחוק פתאומי ממנו‪ ,‬ותנוחת הגוף‬
‫שלו משקפת את הקור שבדבריו‪ .‬אני ממלמלת‪" ,‬אוקיי"‪ ,‬בלחש‬
‫ויוצאת מהמקלחת‪ ,‬לוקחת מגבת בדרך‪ .‬אני מתנגבת‪ ,‬כורכת את‬

                               ‫המגבת סביבי וחוזרת אל חדר השינה‪.‬‬
‫עיניי נמשכות אל הבגדים שלו על הרצפה‪ ,‬אבל אני משאירה‬
‫אותם שם‪ ,‬מתרכזת בחפצים שלי‪ .‬אני מתלבשת במהירות ואורזת‪,‬‬

     ‫אוספת את שיערי בקוקו ויורדת לקומה התחתונה של הסוויטה‪.‬‬
‫אני שומעת את זרם המים נסגר במקלחת‪ ,‬את נאז עושה את מה‬
‫שהוא צריך לעשות למעלה‪ ,‬וניגשת אל החלונות הגדולים ומביטה‬
‫החוצה‪ .‬היינו פה יומיים‪ ,‬אבל בכל זאת אני מרגישה כאילו הגענו רק‬
‫לפני כמה שעות‪ .‬יש עוד כל כך הרבה דברים שעדיין לא עשיתי‪ ,‬כל‬
 ‫כך הרבה שלא ראיתי‪ ,‬חלקים מהסוויטה שעדיין לא נכנסתי אליהם‪.‬‬
‫נאז יורד‪ ,‬שוב לבוש בחליפה שחורה‪ .‬דעתו מוסחת כשאנחנו‬
‫עושים צ'ק אאוט‪ ,‬מוסחת בנסיעה בלימוזינה אל שדה התעופה‪ .‬שאר‬
‫האנשים כבר שם‪ ,‬על מסלול הנסיעה‪ ,‬חפציהם מועמסים אל המטוס‬
‫כשאנחנו מגיעים אליהם‪ .‬נאז מתעלם מכולם‪ ,‬מוביל אותי היישר‬

                                                       ‫לתוך המטוס‪.‬‬
                                 ‫אנחנו יושבים באותם המושבים‪.‬‬
                     ‫גם שאר האנשים מתיישבים באותם כיסאות‪.‬‬
‫הם שקטים יותר היום‪ ,‬אף אחד לא ממש מדבר כשאנחנו מתמקמים‬
‫לקראת הנסיעה הביתה‪ .‬אני מביטה סביב בפנים שלהם‪ ,‬מבטי נופל‬

                                                  ‫על המושב שמולי‪.‬‬
                                                        ‫הוא ריק‪.‬‬

‫אנחנו חוזרים עם אדם אחד פחות משהיה איתנו כשנסענו לווגאס‪.‬‬
   266   267   268   269   270   271   272   273   274   275   276