Page 317 - 16222
P. 317
מפלצת בעיניו ׀ 317
בי ...לא ניסה לגעת בי ...מאז שאמרתי את מילת הביטחון במטבח.
זרועו אפילו לא התחככה בשלי זה שבעה ימים.
אני מודה על כך .זאת הקלה.
אבל זה כואב.
אני מבכה על אובדן מגעו.
מה הבעיה שלי?
הוא קרע אותי לשתיים — חצי ממני עוד נאחז במי שחשבתי
שהייתי ,והחצי השני התרסק כשגיליתי מי הוא באמת .אני אוהבת
אותו .אני שונאת אותו.
אם לעולם לא אראה שוב את פרצופו ,מצבי יהיה טוב יותר.
אבל אני בכל זאת עומדת בפתח הדלת ,לא מסתכלת על הטלוויזיה
הדוממת ,אלא עליו .אני תוהה על מה הוא חושב ,מה הוא קורא ,מה
הוא היה אומר לי אם הייתי מדברת איתו .אני תוהה אם הוא יודע
מה אני מרגישה כלפיו כרגע ,אם אלה היו רגשותיו כלפיי לכל אורך
הדרך.
הוא רצה להרוס אותי ,אבל התאהב בי במקום.
התאהבתי בו ,וזה מה שהרס אותי בסופו של דבר.
הוא אומר שהוא לעולם לא יפגע בי ,אבל הוא לא מבין שהוא כבר
עשה זאת.
הוא פגע בי בכך שהוא אהב אותי.
מתוקף היותו מי שהוא.
מפני שאני מי שאני.
אני מביטה בו כפי שנהגתי להביט בספר הפילוסופיה שלי,
כאילו כל התשובות ייטמעו במוחי באורח פלא ואז אדע מה שאני
אמורה לדעת ,אבין את מה שעד כה נשגב מבינתי .בטני מתכווצת,
חונקת את מעוף הפרפרים שהוא מעורר בי ,עד שמבטו מתמקד
בי .הוא לא מזיז דבר מלבד עיניו כשהוא בוחן אותי באיטיות .אני
מרגישה כמו ילדה שמשגיחים עליה ,אף על פי שהוא מביט בי כפי
שמביטים באישה.
הוא מביט בי כאילו הוא זקוק לי יותר משהוא זקוק לאוויר.
