Page 315 - 16222
P. 315
מפלצת בעיניו ׀ 315
שפתיו נוגעות בשלי ברכות .אני לא מנשקת אותו בחזרה ,אלא
לוחשת לו מילה אחת" .אדום".
אדום.
שפתיו מתנתקות משלי כהרף עין ,ידו נשמטת מפניי .אני פוקחת
את עיניי בדיוק כשהוא קם .הוא מביט בי לרגע בדממה .יש לו
החוצפה להיראות פגוע ,כאילו פצעתי אותו ,כאילו המילה הכאיבה
לו יותר משהוא אי פעם היה מכאיב לי .אני מרגישה כאילו נצח חולף
סביבי כשאני מרימה אליו עיניים דומעות ,מנסה לעצור את דמעותיי
מלזלוג ,עד שהוא מסיט את מבטו ,מפנה לי את הגב ויוצא מהחדר.
אני יושבת שם לזמן מה מפני שאין לי כוח לזוז ,ואז מכריחה
את עצמי לקום .ברכיי חלשות ,מאיימות לקרוס תחתיי כשאני יוצאת
מהמטבח .מבטי מרפרף לעבר דלת הכניסה ,ולשבריר שנייה אני
שוקלת לפתוח אותה ולברוח ,אבל לאן? אל מי אני יכולה לפנות?
מי יאמין לי?
מה הוא יעשה?
במקום זאת ,אני עולה למעלה.
אני נכנסת למיטה ,עדיין לבושה ,ואפילו לא טורחת לחלוץ את
נעליי .אני על סף דמעות ,אבל ההלם עוצר אותן מלזרום.
העיר מסוכנת ,זה מה שאמא שלי אמרה לי שוב ושוב .יש פה
אנשים שינצלו אותי ,שישחיתו אותי ,שישתמשו בי ויתעללו בי .אני
חייבת להישמר מפניהם ,להיות נבונה ,תמיד לשמור על עיניי פקוחות
מפני הסכנות שבעולם ,כי הן אמיתיות ,והן יהרסו אותי.
שמעתי את זה פעם אחר פעם.
פעמים כה רבות.
מי היה מאמין שכמו עיוורת ,שאתאהב באיום הגדול מכול?
