Page 311 - 16222
P. 311
מפלצת בעיניו ׀ 311
צליל לא טבעי בתגובה לסירוב שלו .אני המומה מכדי להגיב .אחת
מזרועותיו של נאז מרפה ממני ואוחזת בדלת המכונית" .תיכנסי".
עיניי נפערות כשאני מביטה בו" .מה?"
הוא מביט בעיניי" .תיכנסי למכונית".
קול עמוק בראשי צועק עליי להתרחק ממנו ,לרוץ אל אמא שלי,
אבל די בהבעת פניו המיוסרת כדי לגרום לרגליי לנוע לעבר המכונית.
אני מתיישבת בצד הנוסע ,והוא טורק את הדלת ועומד שם לרגע.
הוא אוהב אותי ,אני מזכירה לעצמי .אין סיבה לפחד.
אלא שזה לא הנאז שלי ,נאז שהתאהבתי בו ,ואיגנציו ויטאלה
מפחיד אותי עד עמקי נשמתי.
מבעד לחלון ,אני שומעת את אמא שלי ממשיכה להתחנן בפניו,
אבל קולו רגוע כשהוא מתעלם מחששותיה.
ליבי הולם בפראות ובטני מתהפכת כשנאז נכנס .הוא לא אומר
מילה ,אלא מתניע ומתרחק מהמקום במהירות .הוא לא מסתכל עליי,
לא מדבר אליי במהלך הנהיגה .ידו כבר לא מנסה להחזיק את ידי.
המצב כה מתוח עד שאני מרגישה על סף פיצוץ .אני משחזרת את מה
שקרה בראשי שוב ושוב ,את דבריהם ,את מה שהוא עשה ,את כל מה
שקרה היום ,פעם אחר פעם.
אני לא בטוחה מה לחשוב על מה שקרה.
אנחנו מגיעים אל הבית ואני כורכת את זרועותיי סביב החזה שלי
כשאני עומדת בסלון ,מנסה להילחם בבחילה שגואה בי כשהמציאות
מכה בי בפרצוף" .אני לא מבינה".
נאז משחרר את העניבה שלו" .מה את לא מבינה ,קאריסה?"
"שום דבר".
הוא שותק לרגע כשהוא פושט את הז'קט שלו" .אמרתי לך שיום
אחד אני אתפוס אותו".
"מה? את מי?"
"את האיש שגנב את החיים שלי ממני".
עיניי נפערות כשהמידע מחלחל פנימה" .זה היה הוא? אבא שלי?"
"ג'וני ריטה ואני היינו כמו בני משפחה .הוא היה החבר הכי טוב
