Page 309 - 16222
P. 309
מפלצת בעיניו ׀ 309
אני מסכימה במשיכת כתפיים ,חוזרת אל נאז ונעמדת מולו,
מביטה על הבית .הוא חשוך לגמרי ,התאורה היחידה היא פנס הרחוב
שמחוצה לו .השעה תשע בלילה ,אולי קצת אחרי" .אולי הם ישנים".
"הם לא ישנים פה".
מצחי מתקמט" .איך אתה יודע?"
"אני פשוט יודע ",הוא אומר" .אני רק מסתכל עליו ואני יודע".
לפני שאני מספיקה לשאול אותו עוד משהו ,הווילון בסלון זז.
הדלת נפתחת לפתע ,ואמא שלי מופיעה בפתח ,עיניה פעורות.
היא נראית מבועתת.
"קאריסה ",היא צועקת ,קולה גבוה ,מבוהל" .אלוהים .תתרחקי
ממנו ,מתוקה".
אני ממצמצת כמה פעמים ,מופתעת ,ונאז כורך את זרועו סביבי
ומצמיד אותי אליו .אחת מזרועותיו מקיפה את מותני והשנייה נחה
לאורך החזה שלי ,ידו עולה ,נחה בבסיס הצוואר שלי .הוא מגונן עליי,
מעניק לי שריון מפני העולם האכזר שבחוץ ,אבל זה לא מה שאמא
שלי רואה.
היא מפטירה קול מבוהל ורצה לעברנו ,יורדת במדרגות של
המרפסת הקטנה ועוצרת בחצר הקדמית.
"זה בסדר ",אני אומרת" .הכול בסדר ,אמא".
"בבקשה תשחרר אותה ",היא מפצירה בו ,מתעלמת ממני,
כל תשומת ליבה נתונה לנאז" .אני מתחננת בפניך .תשחרר אותה
ויטאלה".
דמי קופא בעורקיי כשהיא אומרת את שמו ...את שם המשפחה
שלו ...את השם בו משתמשים האנשים ההם .לא יכול להיות .היא לא
מכירה אותו .הם לא מכירים זה את זה .זה בלתי אפשרי.
"אני לא מתכוון לפגוע בה ,כרמלה ,אבל אני לא משחרר אותה".
ברכיי כמעט קורסות תחתיי .הוא קרא לה כרמלה .אלמלא אחיזתו
החזקה של נאז ,הייתי נוחתת על הקרקע .אני מסבה את ראשי ,רואה
את הרצינות על פניו של נאז ,עיניו כהות כמו הלילה סביבנו.
"נאז ",אני לוחשת" .מה קורה?"
