Page 304 - 16222
P. 304
304׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
מוזרה ,יש לו צליעה משונה ,כאילו הוא לא ממש יכול לכופף אחת
מברכיו" .אמא שלך לא פה".
אני מסתכלת עליו ,מתח עולה בי כשהוא נכנס אל הסלון ומתיישב
על ספה מרוטה וישנה — הרהיט היחיד בחדר" .איפה היא?"
"שבי ",הוא אומר בנינוחות ומצביע על הכרית הקרועה והמטונפת
שלידו.
"איפה היא?" אני שואלת שוב ,ולא מעזה להתקרב .מבטי מרפרף
לעבר הדלת כדי לוודא שהיא לא נעולה ,במקרה שאצטרך לצאת
במהירות ,ואז חוזר אליו .הוא מתבונן בי ,שפתיו מתעקלות בשעשוע
כשהוא מצית גפרור ומדליק את הסיגר שלו .הוא זורק את הגפרור על
רצפת העץ ודורך עליו בנעלי הערב השחורות והמבריקות שלו.
"אני לא אפגע בך ,ילדה".
אני מנסה בפעם השלישית" .איפה היא?"
גופו נרפה על הספה ,והוא מניח את זרועו על גב הרהיט ומתמתח,
מבטו עוד מרוכז בי" .היא יצאה".
"למה? לאן היא הלכה?"
"היא חשבה שעדיף שהיא לא תהיה כאן ,אם אני אסביר לך הכול".
"תסביר מה?"
הוא לוקח שאיפה ומשתתק לרגע ,מאפר את הסיגר היישר על
הרצפה" .למה עזבתי אתכן".
אני מסתכלת עליו ,וכל טיפה של אומץ שניסיתי לאגור ,שהעמידה
אותי על המשמר ,מתפוגגת תחת גל של הלם .אין סיכוי .אני מביטה
בו כלא מאמינה ,מעכלת את דבריו ,ועיניי בוחנות את פניו .אפילו
מהמרחק הזה ,הנמשים שמנקדים את עורו בולטים כמו משואות,
שוטחים בפניי את האמת בלי שהוא יצטרך לומר אותה.
לא הצלחתי להשיג את אמא שלי בשבועות האחרונים מפני שהיא
הייתה עם אבא שלי ,הגבר שנטש אותנו ,שעזב אותנו .זאת אשמתו
שהיא כזאת ,אשמתו שהיא כל הזמן רדפה אחרי רוחות רפאים ,רדפה
אחריו ...והיא מצאה אותו .היא פאקינג מצאה אותו.
וניכר שמצבה רק הדרדר בעקבות זאת.
