Page 302 - 16222
P. 302
302׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
"גררו אותך לתחנת המשטרה היום .זאת בטח הייתה חוויה
מדאיגה".
"נכון ",אני מודה" .הם חושבים שאני ...כלומר ,הם חשבו שהיה לי
קשר למה שקרה לסנטינו".
"לא ,הם לא ",הוא אומר" .זה לא מה שהם חושבים".
"אבל הם אמרו —"
"הם אומנם אמרו את זה ,אבל זה לא אומר שהם מאמינים בזה",
הוא אומר" .הם לא חושבים שהרגת את סנטינו".
"אז למה הם אמרו את זה?"
"מפני שהם חושבים שאני הרגתי אותו".
מתח עולה בי" .זה מטורף".
אני מצפה שהוא יסכים איתי ,יצחק בתגובה ,אבל הוא לא מדבר.
הוא לא משמיע צליל כלשהו .הדממה שחונקת את החדר מחרישת
אוזניים ,מצמררת ,ואני לא בטוחה מה יש לומר אחר כך .אני שוכבת
שם ,מביטה לתוך החשכה ,כשידו של נאז מלטפת את גופי החשוף,
מצמידה אותי אליו כאילו הוא לעולם לא ירפה ממני.
אני עולה על הרכבת למנהטן ,ואז מחליפה לרכבת לניו ג'רזי ועוצרת
מונית מחוץ לתחנה בעיר ניוארק .הנהג נועץ מי מבט מסוקרן כשאני
מקריאה לו את הכתובת ,ולא מראה סימן כלשהו שהוא מתכוון לנסוע.
"את בטוחה שזאת הכתובת הנכונה?" הוא שואל ומביט בי במראה
הקדמית.
"אה "...אני מביטה בפתק" .כן".
"אוקיי".
הוא יוצא לדרך .ניוארק מזכירה לי גרסה קטנה יותר של העיר ניו
יורק ,עם גורדי השחקים והרחובות העמוסים .אני מתפעלת מהעיר
במהלך הנסיעה ,וקצת נלחצת כשהוא מתחיל להתרחק ממנה .הוא
