Page 306 - 16222
P. 306
306׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
מתכוונת אליהן ,אבל במקום שהן ירתיעו אותו ,במקום שיפגע ,הוא
צוחק .צחוקו קולני ומשועשע ,ומכה בי חזק יותר מאגרוף.
"ג'ון ריד ",הוא אומר ומניד בראשו" .את צודקת — הוא חסר
משמעות .הוא כלום .הוא בכלל לא קיים .אבל אני אבא שלך ,ג'וני
ריטה ,ואת הבת שלי ,ואמא שלך ...אמא שלך היא אשתי .כרמלה
ריטה".
"קוראים לה קארי ריד".
הוא מניד בראשו ,עונה לי בלגלוג" ,מה שעוזר לך לישון בלילה,
ילדה".
"אני לא ילדה — אני אישה .ולא אכפת לי מה אתה רוצה להגיד
לי .סיימתי לדבר איתך".
אני יוצאת מהבית בסערה ,טורקת את הדלת מאחוריי .משהו בי
מצפה ממנו לצאת בעקבותיי ,אבל הוא לא עושה זאת .כמובן .עיניי
צורבות כשאני מתרחקת מהבית המוזנח ,מנסה לשים כמה שיותר
מרחק ביני לבין האיש הזה.
רק כשאני במרחק כמה בניינים ודמעות זולגות על פניי ,אני מבינה
את המצב שאני נמצאת בו .מתוסכלת ,מותשת ,אני מתיישבת על
שפת המדרכה לצד שלט רחוב בפינה ומוציאה את הטלפון שלי כדי
להזמין מונית.
למונית נדרשות עשרים דקות בלתי נסבלות להגיע אליי .היא
מורידה אותי בתחנת הרכבת בניוארק ,ואני קונה כרטיס בחזרה הביתה.
כבר כמעט לילה כשאני מגיעה לבית בברוקלין .השמש שוקעת,
הכול נראה כפי שהשארתי אותו ,המכונית של נאז לא חונה בשביל
הגישה .אני מסוחררת ,בטני מכווצת .אני מרגישה מרוקנת ,ואני לא
בטוחה מה נכון ומה לא.
ג'ון ריד .ג'וני ריטה.
קארי ריד .כרמלה ריטה.
מי האנשים האלה?
מי אני?
חשבתי שאני יודעת את התשובה ,אבל עכשיו אני כבר לא בטוחה.
