Page 299 - 16222
P. 299
מפלצת בעיניו ׀ 299
"אמרת שאת שוקלת את זה ",אני אומרת" .לא ציפיתי שתארזי
ותשאירי הכול מאחור .נסעתי לבדוק מה שלומך ו —"
"היית בבית? פרצו אליו?"
"אה ,לא ...למה שיפרצו אליו?"
"שום סיבה ",היא אומרת" .תראי ,אני לא ממש יכולה לדבר על
זה בטלפון .אני אסביר הכול ,באמת ...אני רק צריכה שתבואי לפגוש
אותי .את יכולה לעשות את זה ,קיסימי? זה חשוב".
"אני מניחה".
"בואי לבדך ",היא אומרת" .אוקיי? חשוב מאוד שאף אחד אחר לא
ידע איפה אני .מובן?"
אני מבינה ,ללא ספק .היא איבדה אחיזה במציאות .שנים של בריחה
מזיכרונות ומרדף אחרי רוחות רפאים סוף סוף הדביקו אותה ,והיא
איבדה את מעט השפיות שנותרה לה .יש הבדל בין שיגעון לטירוף,
ואני מפחדת שהיא חצתה את הגבול הזה בשבועות האחרונים" .אני
אבוא לבד .רק תגידי לי איפה את".
היא נותנת לי כתובת ,ואני עוברת על כל המגירות עד שאני
מוצאת עט ומצליחה לרשום אותה .היא שוב חוזרת ואומרת שאני
חייבת לבוא לבד ואז מנתקת ,בלי לשאול אותי מה שלומי או איפה
הייתי או מה עשיתי.
אני זורקת את הטלפון על המיטה ונועצת מבט בכתובת .ניו ג'רזי.
לא ייקח לי זמן רב ,חצי יום להגיע לשם ,לקבל תשובות ,ולחזור
לברוקלין .אולי אני אצליח לשכנע אותה לחזור איתי ,לקבל עזרה
כלשהי כי ההתנהגות שלה לא נורמלית.
"מה יש לך ביד?"
אני מרימה את מבטי כשנאז נכנס לחדר.
"זה ,אה ...פתק שמלודי נתנה לי ",אני אומרת ומושכת בכתפי
כשאני מקפלת אותו ודוחפת אותו בחזרה לכיס" .שתיתי איתה קפה
היום ,אתה יודע ,לפני כל הסיפור עם החקירה".
אם הוא ישאל ,אני אספר לו ,אגלה לו את האמת על המכתב ,על
השיחה שלי עם אימי ,אבל הוא לא שואל עוד שאלות בנושא .הוא
