Page 60 - 16222
P. 60
60׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
אני כבר לא מקרה צדקה.
אני פרוצה מהוללת.
האלכוהול מתפוגג ויוצא מגופי .אני מיוזעת ,ודביקה ,והכאב בין
ירכיי מחריף ככל שמחשבותיי מתבהרות .מוקדם יותר ,כל תא בגופי
השתוקק לזה ,השתוקק אליו ,חוץ מהתאים שבראשי.
תאי מוח מטופשים.
הם היו אבודים בערפילי שמפניה ,אבל עכשיו הם רוצים לחזור
ולתקוע יתד ברגע הזה עם ההיגיון הבריא הארור שלהם.
החרדה מעלה בי בחילה קלה ,בחילה שאני נאבקת לבלוע אבל
צורבת את גרוני ,טעמה הנחושתי המר והחריף עולה על לשוני כאילו
תחבתי אותה לתוך קצה של סוללה.
חומצה .חומצה טהורה .אני רוצה להקיא אותה מתוכי.
כבר מאוחר ,הרבה אחרי חצות ,אני חושבת .אני לא בטוחה .מעבר
לעובדה שאין לו חדר אמבטיה בחדר ,לנאז גם אין אפילו שעון אחד
דפוק .אני מרגישה כאילו אני שוכבת במיטה שלו כבר שעות ,מתוחה
מכדי לישון ,לכודה בשמיכה שלו .הוא שוכב לצידי אבל לא נוגע בי,
כחמישה־עשר סנטימטרים מפרידים בין גופינו העירומים ,אבל לפתע
אני מרגישה כאילו הוא רחוק ממני אלפי קילומטרים.
אני מתייסרת ,מנסה להבין מה לעשות ,מה לחשוב ,משחזרת כל
רגע שביליתי עם נאז ,כשצלצול משונה מהדהד לפתע בחלל החדר.
הוא עמום ,סדרה של צפצופים שנשמעים כמעט כמו קוד מורס .נאז
מייד מתרחק ממני ,קם מהמיטה ומחטט במכנסיים שלו שנמצאים על
הרצפה .הוא שולף את הנייד ,מעיף מבט חטוף במסך ועונה ב"הלו"
קצר רוח.
הוא עושה את דרכו אל הדלת כשמי שעל הקו מדבר איתו ,ומפטיר
אנחה עמוקה כשהוא יוצא אל המסדרון" .לא ,זה עדיין לא אצלי ,אבל
אני עובד על זה".
זה כל מה שאני שומעת ,אני לא מסוגלת להבין מה הוא אומר
כשהוא צועד לאורך המסדרון בחשכה ,הרחק מטווח השמיעה שלי.
לא שאני מנסה לצותת לו או משהו .הוא חוזר כעבור רגע ,מתגנב
