Page 58 - 20922-EFi-HAFETS.20922-EFI-HAFETS.1A
P. 58
חיים oie`l - dgizt חפץ ak
miigd xewn
ַלֲעשׂוֹת לוֹ טוֹ ָבה ִבְּד ַבר ְשׁ ִאי ַלת ָממוֹן ְו ַכיּוֹ ֵצא ָבֶּזה ) ְכּמוֹ ֶשׁ ָכּ ַת ְב ִתּי ִבּ ְב ֵאר
ַמִים ַחִיּים ְבּ ֵשׁם ָהְר ֵא"ם( ְו ֹלא ֵהי ִטיבוַֹ ,וֲעבוּר ֶזה נוֹ ֵטר לוֹ ִשׂ ְנ ָאה ְבּ ִלבּוֹ,
וּ ְכ ֶשׁרוֹ ֶאה ַא ַחר ָכָּ ע ָליו שׁוּם ְדּ ַבר ְגַּנאיְ ,מ ַפְר ְסמוֹ ִבּ ְפֵני ֲאָנ ִשׁיםְ .והוּא
miig min x`a
בן גרא והתם הלא חירף לדוד המלך עליו השלום. השם[ .ורק אם ביקש ממנו מחילה ,מצוה להעביר
וכן ממה שכתב בהלאו ד'לא תטור' 'שהרע לנו אחד על מידותיו ,אם כן ליכא בזה הלאו ד'לא תטור' .וכן
מישראל' ,מכל אלו מוכח דעת החינוך דמן התורה כתב הסמ"ג בלא תעשה י"ב ובשערי תשובה )שער
אסור לנקום ולנטור בכל גווני אחר כךzrya wx .
ג'( במאמר ל"ח עיין שם.
meyn wx ,oicd on oitexig lr aiydl xzen dyrn
`onc rnyn ,`"nx devna jepigd xtq ixacn la
) exn` `nlra daeh dcne devnשבת פ"ח:(:
''oiaiyn mpi`e mztxg oirney ,'eke mpi`e mialrpd 'xehz `l'e 'mewz `l'c oie`ld exn`p dxezd
lk lr el oixiarn eizecin lr xiarnd lk'e .'eke ` ,sebd xrv exriv m` elitדזה לשונו במצוה הנ"ל:
'שלא לנקום -כלומר שנמנענו לקחת נקמה מישראל.
) 'eirytר"ה י"ז ,(:כמו שכתב החינוך במצוה של"ח, הענין הוא ,כגון ישראל שהרע או ציער לחבירו באחד
עיין שם. מכל הדברים ,ונוהג רוב בני העולם הוא שלא יסורו
מלחפש אחר מי שהרע להם ,עד שיגמלוהו כמעשהו
`xaqeנכונה היא ,דבעת מעשה החירוף אי אפשר הרע ,או יכאיבוהו כמו שהכאיבם ,ומזה הענין ימנענו
בטבע האדם להיות כאבן שאין לה הופכין, השם יתברך באומרו 'לא תקום' .ולשון ספרא עד
אם לא מי שברכו ה' במידות קדושות ,וכמו שכתב היכן כוחה של נקימה ,אמר ליה השאילני מגלך וכו'.
החינוך במצוה של"ח עיין שם ,אבל אחר כך שכבר משרשי המצוה שידע האדם ,ויתן אל לבו ,כי כל
נח רוגזו ,אסרה התורה להעיר רוחו ולנקום ממנו. אשר יקרהו מטוב ועד רע הוא סיבה שתבוא אליו
ואפילו רק לנטור השנאה בלב אסור ,אלא בהרחב זמן מאת השם יתברך ,ומיד האדם מיד איש אחיו -לא
מעט אחר כך ,צריך לשכוח הדבר מלבו .וכהאי גוונא יהיה דבר בלתי רצונו ברוך הוא ,על כן כשיצערהו
איתא בחושן משפט בסימן תכ"א סי"ג בהגה"ה במה או יכאיבהו אדם ,ידע בנפשו כי עונותיו גרמו לו,
שכתב' :וכן הוא לענין גידופים וביושים ,המתחיל והשם יתברך גזר עליו בכך ,ולא ישית מחשבותיו
פורע הקנס' .שמדמה דין זה לדין הנזכר שם במחבר, לנקום ממנו ,כי הוא אינו סיבת רעתו ,כי העון הוא
ועיין שם בסמ"ע )סקכ"ד( ,שהוא ממש כסברתנו המסבב ,וכמו שאמר דוד עליו השלום )שמואל ב' ט"ז
י'(' :הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה'' ,תלה הענין
הנ"ל.
בחטאו ולא בשמעי בן גרא' וכו' ,עד כאן לשונו.
` laצריך עיון ,מה יעשה בגמרא יומא הנ"ל שמחלק
בין צער הגוף לדבר שבממון .וגם על הרמב"ם dfeלשונו גם כן שם במצוה רמ"ב' :שלא לנטור -
יש תימה ,שלא העתיק דבר זה להלכה ,משמע שגם כלומר שנמנענו מלנטור בלבבנו מה שהרע לנו
הוא סבירא ליה כהחינוך דאסור בכל גוונא ,מה יעשה אחד מישראל ,ואף על פי שנסכים בנפשותינו שלא
בגמרא הנ"ל .ואולי דסברת הרמב"ם והחינוך ,דהא לשלם לו גמול כמעשיו .אפילו בזכירת חטאו בלב
דמתיר הגמרא בצערא דגופא נדחה בקושית' :והא לבד -נמנענו ,ועל זה נאמר 'לא תטור' .ולשון ספרא
תניא הנעלבין' וכו' .והא דקמשני במסקנא' :דנקט עד היכן כוחה של נטירה -אמר לו השאילני מגלך
ליה בליביה' לא קאי רק על תלמיד חכם ,משום
דחרפו בפרהסיא ואיכא בזיון התורה ,וכמו שכתב ולא השאילו' וכו'.
בסוף הלכות תלמוד תורה )פ"ז הי"ג( ועיין בלחם
' ,azkcneשהרע או ציער וכו' או יכאיבוהו לאדם'
משנה שם ,ובסמ"ג במצוה זו )לאוין י"ב(. וכו' ,וגם ממה שהביא מהמעשה דשמעי
