Page 244 - 23322

‫תמי שמש קריץ‬

‫שכזה‪ ,‬שנותר נרקיסיסטי גם לאחר השינוי הדרסטי במעמדו‪ .‬כן‪ ,‬זה‬
‫מה שזה היה‪ :‬האהבה העצמית של ברוך היפנטה אותי‪ .‬הנה‪ ,‬הגעתי‬

‫לתובנה‪ ,‬מי אמר שאני סתומה‪ ,‬מי?‬
‫אז בשבת ההיא‪ ,‬כדי להעביר את זמן הציפייה לתגובה‪ ,‬קבעתי‬
‫קפה עם נויה‪ .‬אספתי אותה מהשביל ליד ביתה‪ ,‬וכשנכנסה למכונית‪,‬‬
‫זוהרת בבלונדיניות שלה‪ ,‬נסענו לבית הקפה בקרבת מקום מגוריה‪.‬‬
‫בשכונה היאפית של נויה בית הקפה תמיד מלא אנשים‪ ,‬שפוקדים‬
‫אותו על אף המחירים הגבוהים והשירות הגרוע‪ ,‬כך שלא היה אף‬
‫שולחן פנוי בהגיענו‪ .‬מעצבן לחכות לשולחן בכל מצב‪ ,‬אבל כשאת‬
‫רוצה לפרוק מתח‪ ,‬ההמתנה הזאת מעצבנת שבעתיים‪" .‬קרוב זה נוח‪,‬‬
‫ועל נוחות משלמים‪ ",‬צחקה נויה‪" .‬חצוף‪ ",‬פלטתי‪ ,‬כשסופסוף התפנה‬
‫שולחן‪" .‬מי?" שאלה נויה‪" .‬לא‪ ,‬סתם‪ ,‬שלחתי לברוך הודעה והוא‬
‫עדיין לא הגיב‪ ".‬נויה לא הבינה למה אני מתרגשת‪ ,‬הוא בטח עוד לא‬
‫התעורר‪ ,‬שטויות‪ .‬כדי לשכנע אותה שיש לי מקום לדאגה‪ ,‬סיפרתי‬
‫לנויה שיום קודם התכשיט שלי נפגש עם אהבתו הראשונה מהתיכון‪,‬‬
‫פגישה קבועה‪ ,‬אחת לשנה‪ ,‬בחודש שבו הייתה לשניהם יום הולדת‪,‬‬
‫מנהג שברוך ואהובתו הראשונה הקפידו עליו לאורך השנים‪ .‬אחרי‬
‫הפגישה עם אהובתו הראשונה ברוך סיפר לי שחוץ מנוסטלגיה‪ ,‬כבר‬
‫אין להם יותר מדי על מה לדבר‪ ,‬אבל פתאום חשבתי שאולי הוא‬
‫סתם אמר את זה‪ ,‬ושאין צירופי מקרים‪" .‬דווקא חמוד‪ ,‬המנהג הזה‬
‫שלהם‪ ,‬אבל לא נראה לי שזה צריך להדאיג אותך‪ ",‬נויה קבעה‪" .‬כן?‬
‫שבת בבוקר‪ ,‬יום יפה‪ ,‬החברה שלך שותה המון קפה‪ ,‬למה אתה לא‬
‫עונה?" קיוויתי שתענה לי במקומו‪ .‬נויה לא התאמצה‪ ,‬נראיתי לה‬
‫סתם לחוצה‪ .‬נאלצתי להרפות‪ ,‬לדבר על הא ועל דא‪ ,‬ומדי פעם העפתי‬

‫מבט לעבר הטלפון‪.‬‬
‫כעבור כחצי שעה ברוך הואיל להתקשר‪ .‬השעה הייתה אחת‬
‫בצהריים‪ .‬הוא דיבר מהדיבורית‪ ,‬אמר שהוא בדרך למפגש עם החברים‬
‫מפעם‪ .‬בדרך כלל לא נענה להזמנות בפורום החברים מפעם‪ ,‬אבל‬
‫היום בא לו‪ .‬יש להם בריכה‪ ,‬מתחשק לו להשתכשך קצת‪ .‬הוא לא‬

‫‪244‬‬