Page 247 - 23322
P. 247

‫אהבה בנסיבות מחמירות‬

‫מרוב שהייתי שקועה בתסריט ההזוי שהגיתי‪ ,‬לא חשבתי מה‬
‫יקרה אם זה אכן מה שהיה‪ .‬מה יקרה אם אפתח את הדלת ואראה‬
‫אותו בזרועות אחרת? כשברוך נתן לי מפתח לדירתו‪ ,‬הוא ממש‬
‫לא התכוון שאפתיע אותו בעיצומה של סצנת מיטה‪ ,‬אבל נראה‬
‫שהבהלה מהאפשרות השערורייתית הזאת הייתה כולה שלי‪ .‬איך‬
‫מגיבים במצב כזה? האם כשאראה אותו עם אישה אחרת אעשה‬
‫סצנה‪ ,‬או שגם אז אגיד‪" ,‬או־קיי‪ ,‬תיהנה"? לא היה לי מושג איך‬
‫אגיב ברגע האמת‪ ,‬ידעתי רק שהגעתי לשפל המדרגה‪ .‬עצם העובדה‬
‫שהעליתי על הדעת שמאהבי החליף אותי בן־יום במישהי אחרת‪,‬‬
‫העידה שדעתי השתבשה‪ .‬זאת ועוד‪ :‬היה לי ברור שגם אם לא‬
‫אתפוס אותו על חם‪ ,‬עצם הגעתי לדירתו‪ ,‬לאחר שלא שמעתי‬
‫ממנו‪ ,‬חושפת אותי בחולשתי‪ :‬אני באה לבלוש‪ ,‬לבדוק שהכול‬
‫בסדר‪ .‬תמשיכי לנסוע‪ ,‬אל תעצרי‪ ,‬ניסיתי להתעשת‪ ,‬אלא שלא‬
‫הצלחתי לשלוט בעצמי‪ .‬הייתי חייבת לדעת מה קורה‪ ,‬להירגע‪ ,‬או‬
‫לקבל מהלומה‪ ,‬העיקר לדעת‪ .‬נסעתי כמו מטומטמת היישר לגוב‬

                                                            ‫האריות‪.‬‬
‫ברחוב של ברוך לא הייתה אף חניה פנויה באותה שעה‪ ,‬ומרוב‬
‫להיטות חניתי במקום אסור‪ .‬עמדתי בפתח דירתו והכנסתי את המפתח‬
‫לחור המנעול בחשש‪ :‬רק שלא אתקל במפתח מהצד השני‪ .‬לא‪ ,‬אין‬
‫מפתח‪ ,‬המנעול הסתובב‪ .‬הדלת נפתחה‪ ,‬ובהיכנסי נוכחתי שהדירה‬
‫חשוכה ודוממת‪ .‬לא היה ברור אם ברוך נמצא בה בכלל‪ ,‬ומרוב חיפזון‬
‫לא בדקתי לפני שנכנסתי אם מכוניתו חונה ברחוב‪ .‬גיששתי כמו גנבת‬
‫והלכתי לכיוון חדר השינה בחסות העלטה‪ .‬דלת החדר הייתה סגורה‪.‬‬
‫פתחתי אותה בזהירות‪ ,‬גם שם הייתה חשכה‪ .‬אימצתי את עיניי‪ ,‬ורק‬
‫אז ראיתי שברוך מכוסה בפוך עם מזגן דולק‪ .‬כשנגעתי בו קלות‪,‬‬
‫הוא קפץ מבוהל‪ ,‬בהלה שרק הדגישה את היותי אורחת לא קרואה‪.‬‬
‫"דאגתי לך‪ ",‬שיקרתי‪" .‬מה השעה?" הוא שאל המום‪" .‬שמונה בערך‪.‬‬
‫אתה מתכוון לישון עד הבוקר?" ביררתי‪" .‬לא יודע מה אני רוצה‪",‬‬
‫הוא ענה‪" .‬אני בדרך לאבישג ועדי‪ ,‬רוצה להצטרף?" שאלתי‪" .‬לא‪,‬‬

                                ‫‪247‬‬
   242   243   244   245   246   247   248   249   250   251   252