Page 249 - 23322
P. 249
אהבה בנסיבות מחמירות
בעיקר כי היה ברור שלא את עלבונם של דפי וגיא אני זועקת ,כי אם
את עלבוני" .תגיד ,אם אשתך לשעבר הייתה מגיעה עם גבר אחר,
זה היה מפריע לך?" שאלתי" .לא יודע ,זה עוד לא קרה ",הוא ענה.
"לא ,כי נראה לי שבגלל שהיא עוד אף פעם לא הביאה בן זוג לאירוע
חברתי ,אתה לא מרגיש בנוח להביא אותי ,אני צודקת?" שאלתי.
"נכון מאוד ",מיהר להשיב .ייתכן שזו הייתה הסיבה ,וייתכן שלא ,מה
שבטוח ברוך נתלה בהסברי כמוצא שלל רב.
הפסקתי לנבור ,לא משום שתשובותיו הניחו את דעתי ,אלא משום
שבאותו זמן נראה לי טיפשי להתעכב על מקרה בודד .היה בי איזה צד
שקצת הבין ללבו של מאהבי :התחשק לו לראות את החברים מפעם,
להיזכר בימים ההם ,מעמדו בקרב חבריו מפעם השתנה ,הוא כבר
לא יכול לשים פס על מה יגידו כפי שהיה בהתחלה ,כשהביא אותי
לערב ט"ו באב .אז הפעם הוא פירגן לעצמו בילוי בלעדיי .פעם אחת,
בקטנה ,לא צריך לעשות מזה סיפור גדול ,סידרתי לעצמי את המוח.
אלא שלא באמת עברתי לסדר היום ,ואחרי אותה שבת לקחתי צעד
קטן אחורה .נתתי לברוך ליזום ,להתקשר אליי ,לפעמים לא חזרתי
אליו מיד ,בדקתי עד כמה הוא מחויב לי .נראה לי שדבר לא השתנה,
ועם הזמן ה"מעידה" של ברוך נראתה לי זניחה .הימים חלפו ,הרוטינה
נמשכה ,מפגשים בערבים ,בסופי שבוע ,מפגשים בזולה עם החברים.
יום ועוד יום ,חודש ועוד חודש ,שנה ,שנתיים ,שלוש.
בקיץ השלישי לימי הרומן שלי עם ברוך שרר בחוץ חום אימים.
השדות הירוקים הפכו מרבדי קוצים ,פה ושם היו גלי שרב שהורידו
את מצב הרוח לברוך חובב המזגן .הוא הפסיק לעבוד בגינת ביתו
השכור ,לא השקה את הצמחים ,וכמעט לא יצא לחצר .כרוב הבתים
הפרטיים בשכונה שלו ,גם הבית הפרטי השכור שלו יועד להריסה —
על חורבותיו היה עתיד להיבנות מגדל דירות — אבל כששכר אותו,
התלהב בעיקר מהחצר ,ופתאום סר חינו" .האמת? חרא חצר ",היה
אומר ,ולא טורח לצאת אליה אפילו בשביל לעשן .ההרגל הזה שלו,
לעשן בתוך הבית ,תמיד הציק לי .אילו הייתי גרה איתו באותו בית
249
