Page 252 - 23322

‫תמי שמש קריץ‬

‫לא הייתה דבר חדש‪ ,‬ועל כך לא תהיה לי מחילה‪ ,‬שנאמר‪" :‬ע ֵברות‬
‫שבין אדם לחברו‪ ,‬אין יום הכיפורים מכפר"‪ .‬בעלי ממילא לא האמין‬
‫בהשגחה אלוהית‪ ,‬ובהשגחה ארצית על אחת כמה וכמה‪ :‬הוא בשום‬
‫אופן לא התכוון לכהן כמשגיח הכשרות שלי‪ ,‬רצוני־כבודי המפוקפק!‬
‫אשתו המפוקפקת‪ ,‬אני‪ ,‬אני‪ ,‬מעבירה את ערבי כיפור עם מאהבה‪,‬‬
‫שיערב לה‪ .‬הפגנת בעלות נראתה לבעלי בזויה‪ .‬קנאה רכושנית‬
‫נתפסה על ידיו כרגש פרימיטיבי‪ .‬מה יש לומר‪ ,‬התחתנתי עם איש‬
‫מואר‪ ,‬צדיק בדורותיו‪ .‬זו דרכו של עולם‪ִ ׁ" ,‬שיט ֶה ֵּפ ְנס"‪ ,‬דברים רעים‬
‫קורים גם לאנשים טובים כמוהו‪ .‬המציאות תכריע‪ ,‬החיים כבר יבואו‬
‫איתי חשבון‪ .‬מתישהו‪ ,‬ביום מן הימים‪ ,‬אבל כל עוד הצלחתי להתחמק‬
‫מאימת הדין‪ ,‬ניצלתי כל רגע של שיכרון חושים‪ .‬לילה שלם בזרועות‬
‫מאהבי‪ ,‬איזו שמחה! "איזה כיף איתך‪ ",‬ברוך מילמל‪" ,‬סופסוף אישה‬
‫שלא אוהבת לישון באותה השמיכה‪ ".‬ברור‪ ,‬שמיכה משותפת נמשכת‬
‫הלוך ושוב במהלך הלילה‪" .‬את עוד כאן? אני עלול להתרגל לזה‪ ",‬אמר‬
‫למחרת‪ .‬קמתי מהמיטה בתחתונים ובחולצת טריקו לצחצח שיניים‪.‬‬
‫צחצוח חרישי‪ ,‬לא נעים להשמיע קולות כחכוח כמו בהמה‪ ,‬את זה‬
‫עושים רק עם מי שכבר לא מנסים להרשים‪ .‬השתחלתי לשמיכתו‬
‫בשובי‪" :‬יש רום סרוויס?" שאלתי‪" .‬בטח‪ ,‬בטח‪ ,‬אני כבר מכין ארוחת‬
‫בוקר‪ ",‬ענה ברוך‪ .‬קמנו לאיטנו‪ ,‬שום דבר לא בער‪ ,‬מיצינו כל דקה‪,‬‬

‫הרגשתי כאילו אני בחופשה רומנטית בצימר‪.‬‬
‫אז ליל כיפור הראשון עם ברוך היה תקדים‪ ,‬ומשעבר ללא תגובה‪,‬‬
‫לנתי בדירת מאהבי גם בלילות רגילים‪ ,‬כשהייתי ממש מרוטה‪ ,‬ולא‬
‫היה לי כוח לקום מהמיטה לחזור הביתה‪ ,‬משהו כמו אחת לחודש־‬
‫חודשיים‪ .‬הייתי שולחת לאדם הודעה שאני שתויה מכדי לנהוג —‬
‫שקר‪ ,‬נהגתי מהזולה לדירה של ברוך — ושאחזור מחר על הבוקר‬
‫להוציא את דיוויד‪ .‬ההודעה תמיד נכתבה בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬ידעתי‬
‫שתיקרא רק למחרת‪ ,‬וכדי לקיים את דבריי‪ ,‬נחפזתי לחזור הביתה‬
‫מוקדם בבוקר להוציא את דיוויד‪ ,‬כאילו אם אוציא אותה כמדי יום‪,‬‬
‫הכול בסדר‪ .‬עם אדם לא הייתה לי בעיה‪ ,‬הוא הבליג פעם אחר פעם‪.‬‬

‫‪252‬‬