Page 256 - 23322
P. 256
תמי שמש קריץ
שלי .לכודה בדירה של ברוך ,צפיתי איתו בסדרה :הוא בצד אחד של
הספה ,אני במהופך ,מדי פעם עיסינו זה לזו את הרגליים ,ובין לבין
הפגנו את המתח בדיבורים ,החרדה חלפה כמדומה.
אחרי שישה פרקים ברצף ברוך לא הצליח להחזיק את עיניו
פקוחות" .בואי נעבור למיטה ",אמר וקם .בארבע לפנות בוקר זה
היה אך טבעי ,אז הלכתי בעקבותיו למיטה .קיוויתי שהעייפות תכריע
אותי ,אבל גלי החרדה חזרו לתקוף אותי בעוצמה גוברת והולכת.
זה היה מוזר ,עד אז חוויתי בחיי חרדה רק כשהייתה סיבה מוחשית:
מעלית ,מטוס ,יאכטה — מקומות שבהם השליטה בדלת אינה בידי,
ואילו בדירה של ברוך יכולתי לפתוח את הדלת ולצאת בכל רגע נתון.
עם זאת ,לא באמת יכולתי ללכת לשום מקום .הרי לא יכולתי להשאיר
את המכונית בחניה ,ופשוט לצעוד בארבע לפנות בוקר הביתה! בלית
ברירה המשכתי לשכב לצד ברוך ,ומשלא הצלחתי להירדם ,ציחקקתי
בהיסטריה.
"אני לא מצליחה להירדם ",חה ,חה ,חה" ,זהו ,יותר אני בחיים
לא אצליח לישון ",חה ,חה ,חה" ,אולי תספר לי סיפור לפני השינה",
חה ,חה ,חה" ,רוצה לשחק חי ,צומח ,דומם?" "הלו ,אתה שומע? אני
מתחילה ,א־ל־ף ",ברוך לא השמיע קול" ,למה אתה לא אומר סטופ?"
חה ,חה ,חה" ,בהפלגה היית בייביסיטר יותר טוב!" חה ,חה ,חה" ,אני
לא יכולה להפסיק לצחוק ,זה נורא".
"תמשיכי לצחוק ,בסוף תירדמי ",ברוך מילמל.
"אבל הבדיחה על חשבוני ,אני מתחרפנת ",אמרתי.
"זה מה שמצחיק ",הוא אמר ולא צחק.
נשימותיו של ברוך נעשו כבדות ,פה ושם הוא השמיע חרחורים .מה
יהיה? איך אצליח להעביר את הלילה? אני תקועה בסופה שמתחוללת
בראשי .הפרטנר שלי מת מעייפות ,אין לי עם מי לדבר ,וממילא אילו
היה שואל ,לא הייתי יכולה להסביר לו מה עובר עליי .לא כמו אז,
ביאכטה ,כשהחרדה שלי לא הייתה קשורה בו ,אבל עכשיו ,עכשיו
מקור החרדה היה בפחד מפניו .קשרתי את גורלי בגורלו ,ופתאום
256
