Page 258 - 23322
P. 258

‫תמי שמש קריץ‬

‫כבר לא נצא לשום מקום‪ ,‬וכדי להעביר את הזמן ביקשתי שיסדר לי‬
‫משהו לצפות בו בזמן שהוא ישן‪ .‬בכיפור‪ ,‬כידוע‪ ,‬אי אפשר לראות‬
‫שום דבר בערוצי הטלוויזיה הרגילים — "נשוב לשדר במוצאי יום‬
‫הכיפור"‪ ,‬נראית הכתובית על המסך — ומשום כך היה עליי לבקש‬
‫שיארגן לי משהו לצפות בו דרך המחשב שחובר לטלוויזיה‪" .‬ושיהיה‬
‫מצחיק‪ ,‬כן?" הוספתי‪" .‬סיינפלד הולך?" הוא שאל אותי‪" .‬תמיד!"‬

                                                             ‫השבתי‪.‬‬
‫שנת הצהריים של ברוך לא ארכה יותר מדי זמן‪ ,‬וכשהתעורר חבר‬
‫אליי לספה בסלון‪ .‬נותרה עוד כשעה עד מוצאי כיפור‪ ,‬ומשחלפה‪,‬‬
‫הודעתי לברוך שאני זזה‪" .‬הכיפור הזה היה לי קצת קלסטרופובי‪",‬‬
‫אמרתי‪" .‬כן‪ ,‬אני מבין אותך‪ ,‬אבל לי זה דווקא התאים‪ ,‬הייתי זקוק‬
‫למנוחה‪ ",‬השיב‪" .‬נדבר‪ ",‬לקחתי את התיק וצעדתי לכיוון הדלת‪,‬‬

                                                    ‫הביתה‪ ,‬הביתה!!‬
‫נכנסתי למכונית בתחושת הקלה‪ ,‬וכשחניתי ליד הבית‪ ,‬הרגשתי‬
‫כאילו הגעתי לחוף מבטחים‪ .‬אין לי מושג אפילו למה‪ ,‬הרי בתקופת‬
‫התקפי הזעם של נגה לא הרגשתי בטוחה גם בבית שלי‪ ,‬אבל משהו‬
‫בהגעה הביתה נראה לי נכון‪ .‬בבית שלי אני יודעת מי אני‪ :‬אישה‬
‫שאוהבת סדר‪ ,‬אישה שרוצה להיות בסדר‪ .‬דיוויד קפצה עליי עם‬
‫היכנסי‪ ,‬הבנות שאלו איך היה לי‪ .‬אמרתי שהיה נחמד עם החברים‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬לא יכולתי לספר להן שהרגשתי כלואה בדירת מאהבי‪ .‬עליתי‬
‫לחדר השינה‪ ,‬אדם צפה בטלוויזיה‪ ,‬התקלחתי ונשכבתי לצדו‪" .‬איך‬
‫עבר עליך הכיפור?" שאלתי‪" .‬ברגוע‪ ,‬הכול היה כרגיל‪ ",‬הוא ענה‪.‬‬
‫"עליי הכיפור הזה לא עבר כל כך טוב‪ ,‬הרגשתי קצת רע‪ ,‬אבל שטויות‪,‬‬
‫העיקר שנגמר‪ ",‬אמרתי‪ .‬הוא לא התעניין למה הרגשתי רע‪ ,‬ואני לא‬
‫התנדבתי להרחיב‪ .‬את מה שאירע לי בדירה של ברוך ידעתי שיהיה‬
‫עליי לברר עם עצמי‪ .‬האם אסיק את המסקנה המתבקשת ואשים קץ‬

                                                             ‫לרומן?‬
‫שכבתי לצד בעלי‪ ,‬שוב מול הטלוויזיה‪ ,‬וכשהוא כיבה אותה‪,‬‬
‫התפזם במוחי השיר של יוני בלוך‪ ,‬שאת מילותיו המצחיקות כתב ברק‬

                                ‫‪258‬‬
   253   254   255   256   257   258   259   260   261   262   263