Page 254 - 23322

‫תמי שמש קריץ‬

‫יום כיפור‪ .‬לעולם לא אדע מה נשתנה היום ההוא מכל הימים‪ ,‬רק‬
‫שפתאום נחרדתי‪.‬‬

‫מה אני עושה? יום הכיפורים זה יום קדוש‪ ,‬איך אני מרשה לעצמי‬
‫לבוא לדירת מאהבי כאילו הכול מותר? הרי אם אמשיך להתפרע‪,‬‬
‫אשאר קירחת מכאן ומכאן‪ .‬בעלי ישלח אותי בסוף לעזאזל‪ ,‬מה אני‬
‫לא מבינה? יש לי בעל טוב‪ ,‬טוב ממרבית האנשים‪ ,‬איך‪ ,‬איך אני עושה‬
‫לו את זה? לא שלא חשבתי על זה קודם‪ ,‬כמעט בכל נסיעה לדירה של‬
‫ברוך הייתי שומעת איזה שיר ברדיו שגרם לי להיזכר בבעל שהשארתי‬
‫מאחור‪ .‬היו פעמים שהייתי מזילה דמעה‪ ,‬מתייסרת‪ ,‬אבל איכשהו‬
‫ברגע שהייתי מגיעה לרחוב של ברוך‪ ,‬הייתי שוכחת מהכול‪ .‬אלא‬
‫שהפעם נראה שלא אצליח להדחיק את ייסורי המצפון ואת הפחד‬
‫מהצפוי לי‪ ,‬מהעונש‪ .‬הדופק שלי הואץ‪ ,‬אוויר‪ ,‬אוויר‪ ,‬הרגשתי מחנק‪.‬‬
‫גופי כאילו הבין את מה שהראש סירב להפנים‪ ,‬אני בדרך לאבדון‪.‬‬
‫התקף חרדה קלאסי‪ :‬שום דבר מבהיל לא באמת קורה‪ ,‬אבל הנפש‬

‫נדרכת כאילו היא בסכנת מוות‪.‬‬
‫מכאן ואילך לקחו אותי המחשבות למחוזות שבהם המוות‬
‫שיחק תפקיד מרכזי‪ .‬מוות פיזי‪ ,‬מוות רוחני‪ ,‬מותה של האהבה‪ .‬זה‬
‫מה שמחכה לי‪ ,‬מוות בגוויעה איטית של האהבה‪ ,‬שתסתיים בזקנה‬
‫מביישת כשאבקש את מותי‪ .‬עם ברוך ברור שלא אוכל להזדקן בכבוד‪.‬‬
‫לא רק משום שהוא יקרוס כלכלית‪ ,‬אלא כי הוא ימות לפניי‪ .‬זה מאוד‬
‫פשוט‪ ,‬אנשים כמוהו מסיימים את חייהם עם סרטן בכבד או בריאות‪.‬‬
‫מילא הוא‪ ,‬אבל מה יהיה עליי? כשברוך יעבור לעולם שכולו טוב‪,‬‬
‫אשאר לבד‪ .‬לבד‪ .‬לבד‪ .‬בלי מאהב ובלי בעל! כמו הברווזה שראיתי‬
‫ליד בריכת הדגים בקניון בקרבת מקום מגוריי‪ .‬אבי אמר לי בידענות‬
‫שמדובר בברווזה מזן יאורית מצרית כשהראיתי לו את התצלום‪.‬‬
‫ברווזים מסתובבים תמיד בזוגות‪ ,‬אבל זו הייתה בודדה‪ ,‬רחמיי נכמרו‬
‫עליה‪ .‬זה יהיה גורלי‪ ,‬הריחוק מאדם יגיע לנקודת אל־חזור‪ ,‬וגם אם‬
‫ארצה לא אוכל להתנחם בקרבתו‪ ,‬אשאר לבד כמו אותה יאורית‬

‫מצרית‪ .‬חמצן‪ ,‬חמצן‪ ,‬אין לי אוויר!‬

‫‪254‬‬