Page 292 - 23322
P. 292

‫תמי שמש קריץ‬

‫רקדנו מתחתיה‪ ,‬ואנשים שעד אז סתם עמדו עם המשקה ביד‪ ,‬הצטרפו‬
                            ‫אלינו‪ .‬הערב הראשון עלה על ציפיותינו‪.‬‬

‫למחרת קיבלה אלכס את פניי ואת פני ברוך בחצר‪" :‬סופסוף‪ ,‬כמה‬
‫אתם ישנים‪ ",‬קראה‪" .‬מי אמר לך שישנו? אולי כתבנו מכתבים?"‬
‫ברוך השיב לה משועשע‪" .‬מה עושים היום‪ ,‬בריכה או ים?" שאלתי‪.‬‬

                     ‫"ים‪ ,‬ברור‪ ,‬בריכה יש לנו בבית‪ ",‬ענתה אבישג‪.‬‬
‫מי הים של יוון היו קרירים ממי הים בישראל‪ ,‬אך באווירת החופש‬
‫הם חיממו את לבנו‪ .‬רוכלים עברו‪ ,‬מדדנו את השמלות שהציגו בפנינו‪,‬‬
‫התמקחנו קצת‪ ,‬ולבסוף רכשה כל אחת מהבנות שמלת חוף חדשה‪.‬‬
‫קניתי אחת לעצמי ועוד שתיים לבנותיי‪ ,‬לוודא שלא "ישאלו" את‬
‫שלי‪ .‬היו פריטי לבוש שנעלמו מארוני לבלי שוב לאחר שהבנות‬
‫שלי נדלקו עליהם‪ .‬תהיתי אם בנותיי היו משתלבות בחברת הילדים‬
‫הגדולים של אבישג ועדי‪ ,‬ולרגע נחמץ לבי למחשבה שהן כבר לא‬
‫יוצאות לחופשות איתי ועם בעלי‪ .‬הרהוריי עליהן נשטפו כארמונות‬
‫חול‪ ,‬כשברוך הגיש לי קוקטייל עם אלכוהול‪ .‬אחר הצהריים המוזיקה‬
‫התגברה‪ ,‬והתקהלנו עם המתרחצים בקרבת הבר־מסעדה בחוף‪ .‬בליל‬

        ‫שפות נשמע מכל עבר‪ ,‬ובכולן נאמר דבר אחד‪ :‬החיים יפים!‬
‫"‪ ,"Smile, without a reason why‬משפט הפתיחה בשיר "החיים‬
‫יפים" מהסרט של רוברטו בניני התנגן בראשי גם בערב שבו אכלנו‬
‫במסעדה של מריה‪ .‬בעלת המסעדה קיבלה את פנינו בחום‪" .‬אל תראי‬
‫אותו ככה‪ ,‬ברוך הוא שף מוכר בתל אביב‪ ",‬עדי דיבר בשבח מאהבי‪.‬‬
‫הוא סיפר למריה שהמסעדה של ברוך הייתה שם דבר במשך שנים‬
‫ארוכות‪" .‬מאז שהיא נסגרה אני מרגיש כמו דג מחוץ למים‪ ",‬ברוך‬
‫הודה‪" .‬אז אולי נעשה פה ערב עם שף אורח‪ ,‬מה אתה אומר?" מריה‬
‫הציעה לפתע‪" .‬את רצינית?" ברוך התלהב‪" .‬אני אף פעם לא צוחקת‬

     ‫כשאני מדברת על עסקים‪ ,‬תבוא מחר‪ ,‬נדבר‪ ",‬מריה הודיעה לו‪.‬‬
‫"בוא'נה‪ ,‬זה מגניב‪ ,‬יהיה לנו מה לספר בארץ‪ ",‬אמרה אבישג‬
‫כשמריה התרחקה‪" .‬זאת ממש סצנה מסרט‪ ",‬אמר עדי‪" .‬אז אני‬
‫רוצה שאותי יגלם ליאם ניסן‪ ",‬ברוך קפץ‪" .‬ומי תגלם אותי?" שאלה‬

                                ‫‪292‬‬
   287   288   289   290   291   292   293   294   295   296   297