Page 268 - 5
P. 268

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬                    ‫¯‪ÂÎ‬‬

‫לבעלה השני ולא מהימנת‪ .‬ועוד הת בשהיב אינו‬      ‫והי' הבעל מהימ בזה מטע הפה שאסר הוא הפה‬
‫בדר רחוק ונקל להשיג החליצה אבל הכא הא חזינ‬     ‫שהתיר‪ ,‬שהרי על פי עצמו החזקנו אותו ביש לו‬
                                               ‫אחי ‪ ,‬ועל פיו אנו סומכי להאמי כמה ימי שני‬
      ‫שמפני טורח וטלטול הדר אמרה כ ‪.‬‬           ‫חייה ‪ ,‬אבל מה יועיל זה הלא משנה שלימה שנינו‬
                                               ‫בגיטי כ"ח ע"א המביא גט ממדינת הי והניחו זק‬
            ‫]‪[Ϙ ̘ӷ ‚ÈÓ‬‬                   ‫או חולה נותנו בחזקת שהוא קיי ואמר רבה· לא‬
                                               ‫שנא אלא שלא הגיעו לגבורות אבל הגיע לגבורת‬
‫‪ ̇Â‬נאמר להאמי לה במגו דאי בעי שתקה ולא‬        ‫לא‪ ,‬ואיתותב ש מבריתא דאפי' הניחו ב מאה‬
                                               ‫שני הוא בחזקת קיי ‪ ,‬וכ פסקו הפוסקי ‚‪ ,‬ואפי'‬
‫אמרה כלל שבעלה החזיק עצמו ביש לו‬                ‫לחד שינוי' בש"ס דמקיי דינו של רבה דב שמני‬
‫אחי ‪ ,‬והיתה מהימנת נגד הקול מארחי ופרחי דהוה‬   ‫אינו בחזקת קיי וב מאה דבריתא שאני דכיו‬
‫קלא דבתר נישואי' ולא חשו לי' וג לא אתחזק בבי‬    ‫דאיפלג איפלג‪ ,‬וא"כ ה"נ משהגיעו האחי לשמני‬
‫דינא ועיי' גטי פ"ט ע"ב‪ ,‬מ"מ בהאי מגו נפל‬       ‫שני פסקו לחיותא וליתא להו חזקת חיי ‪ ,‬מ"מ זה‬
‫ברברבתא דהוה מגו במקו קול דלא תעיז להכחיש‬      ‫פשוט דהיינו להחמיר שלא ית הגט להאשה בחזקת‬
‫כי האי דרבה בר שרשו )ב"ב לב‪ ,‬ב( ופיה הכשילה‬    ‫שהוא קיי דמיו שנעשה ב שמני אתרע חזקת‬
‫באמרה שהיתה מתירא מפני מלשינות האורחי'‪ .‬ועוד‬   ‫חי שלו‪ ,‬אבל פשיט שאי לסמו להתיר אשת איש‬
 ‫אולי ידעו האורחי דאיכא עדי בצד אסת היודעי‬     ‫או יבמה לשוק על זה ואפי' ודאי איסור איכא‬
‫שיש אחי ‪ ,‬ואתאינ לשיטת הפוסקי דחוש לה‬          ‫דמוקמי' לאתתא מספיקא אחזקת איסורא קמיתא‬
‫בב"ב קל"ה ע"א‪ .‬וא לומר לעמוד על החקירה‬         ‫והבא עליה באיסור אשת איש בחטאת קאי או‬
‫ולכתוב לק"ק הארחוב א כי רב הדר בינינו מ"מ‬
‫היינו יכולי לעמוד לדרוש הדבר אי הי' נודע לנו‬     ‫במלקות דלא תהיה אשת המת החוצה ופשוט‪.‬‬
‫ולה האיש בסי' מובהק או שמו וש משפחתו‬
‫באופ שידוע לבי דינא דהאי אתרא‪ ,‬א הכא לא‬                       ‫]‪[ÈÓ·È ˙Ó‬‬
‫נודע לנו אלא ש יצחק ב חיי שהל מעירו זה‬
‫כ"ה שני בהיותו ב ח' שני וצרי לבדוק הארחוב‬      ‫‪ ̇Â‬לסמו על הני סהדי שאמרו שה מאותו העיר‬
‫כלו אי לא אתחזק ש קוד כ"ה שני מי ששמו‬
 ‫כ והיו לו אחי ‪ ,‬עיי' ביבמות קט"ו ע"ב ובפוסקי‬  ‫ולא נודעו לה האחי כי כבר מתו‪ .‬הנה אי‬
                                               ‫היו הני סהדי קמ היו צריכי לבאר דבריה כי‬
        ‫ש וא"כ לא מצאתי מקו להקל‪.‬‬              ‫כמדומה לי שאי כוונת שידעו שמתו האנשי ‪,‬‬
                                               ‫אלא שאמרו מדלא שמעו ולא ראו אות ‪ ,‬מסתמא‬
            ‫]‪[‰˘ÂÚÓ Ë‚ ˘˘Á‬‬                      ‫מתו ואבד זכר ‪ ,‬ואמרו כ מאומדנא מפני זקנת‬
                                               ‫ומפני שלא שמעו מה מאומה‪ ,‬כ נראה משמעות‬
‫‪ ˙ÂȉÂ‬בלא"ה אתתא דא כבר נישאית לראשו ומת‬       ‫]דבריה [‪ ,‬וא"כ פשוט שאי בעדות ממש‪ ,‬א לא‬
                                               ‫באנו לידי מדה זו כלל‪ ,‬שהרי אנחנו לא שמענו‬
‫ולשני ומת וא"כ קטלנית היא ולדעת גדולי‬          ‫מהעדי מאומה א היא אומרת ששמעה כ ‪ ,‬א"כ‬
‫פוסקי כופי להוציא כמ"ש ב"ש סי' ט' סק"ב‪,‬‬        ‫לא מיבעיא מעיקר הדי שאי האשה נאמנת לומר‬
‫וא"כ מכ"ש הכא דאיכא איסורא וסכנתא דכופי'‬       ‫מת יבמי‪ ,‬אלא אפי' למ"ש ב"ש סי' קנ"ח ס"ק ב'‬
‫להוציא ומ"מ מהיות טוב א נוכל לרצותו לגרש‬       ‫בש מהר"י מינ )סי' יד( דבזה"ז שאי מייבמי‬
‫מרצונו ולומר לו כי סכנת מיתה יש לו בדבר אולי‬   ‫אפשר שאשה בעצמה מהימנת לומר מת יבמי ע"ש‪,‬‬
                                               ‫והיינו משו דלא שיי זימני דסני לי'‪ ,‬מ"מ הכא‬
      ‫לא נצטר להכניס עצמנו לגט מעושה‪.‬‬          ‫שכבר ניסת לאחר פשוט דנוגעת בדבר דמרחמת לי'‬

                     ‫‪.ÈÓ˘ È˙Ó˙ÁÂ È˙·˙Î „"ÚÏ ‰‬‬
        ‫‪.˜"ÙÏ ‰"Ú˜˙ ÂÈÏÒÎ '‚ '„ ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù‬‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

                                                          ‫·‪.‰·¯ Ò¯‚˘ Ì˘ ‡"·˘¯ ‰‡¯ Ìχ ‡·¯ :Â È ÙÏ .‬‬
                                               ‫‚‪.Á"Ò ÛÈÚÒ ‡Ó˜ 'ÈÒ Ú"¢ ¯ÂË Á"Ή Â"Ù ÔÈ˘Â¯È‚ 'ω Ì"·Ó¯ .‬‬
   263   264   265   266   267   268   269   270   271   272   273