Page 266 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯‪„Î‬‬

‫כתב דאפי' להרמב" דמחמיר לעני חליצה‪ ,‬מ"מ‬ ‫שאינה נאמנות לאחרי כיו שהיא לא עבדא אסורא‬
‫בנדו זה שהי' מיוחדת לו בביתו דבכי האי גוני לא‬ ‫בשקרותה‪.‬‬
‫קאמר שתחלו כי א הוא לא כתב אלא זנות באקראי‬
‫פנויה דומיא דאשת איש עכ"ל תשו' הרא"ש‪ .‬הרי‬ ‫‪ ‰ÓÂ‬שתמה הרא"ש בתשו' רי"ש כלל פ"ב עוד על‬
‫מבואר דמיוחדת לו היינו שהי' עמו בבית ומופקרת‬
‫אצלו לבעילה דאמרי' אפי' לו יהי' שאפקרה נפשה‬ ‫הרמב" כיו דמשווי לי' ספיקא אי ירד הב‬
‫ג לגבי אחריני‪ ,‬מ"מ רוב בעילות אחר זה וזה לא‬ ‫לנחלה הלא ספק ממו הוא ואי משו מגו דאי בעי‬
‫שיי בנידו שלפנינו לפי העני השאלה שלא היו זה‬ ‫יהיב לי' במתנה הכא לא שיי מגו שהאב גופי'‬
‫ע זה כי א באקראי בעלמא בליל שבועות ושוב‬ ‫אומר בדדמי וסובר דלא אפקרא נפשה לאחריני קו'‬
‫נתפרדו זה מזו‪ ,‬א"כ פשיטא חיישי' כי היכי דאפקרא‬ ‫זו כבר יישבה הרשב"א בתשו' סי' תר"י דלאו משו‬
‫מגו מהימנינ לי' אלא דאמירה זו שאומר בני הוא‬
‫נפשה וכו' וצריכה חליצה ג להרמ"א‪.‬‬ ‫זה הוא גופי' מתנה שנות לו נכסיו כמו שנות לבנו‬
‫)אלא שצ"ע א אינינו שכ"מ במה יקנה באמירה‬
‫]˘‪[ÔÈÚ˘ÓÏ ˙„ÏÂÈ 'ÊÏ ˙„ÏÂÈ Ìȯ‚ ‡˜ ‡¯ÂÙÈ‬‬ ‫בעלמא(‪ .‬מ"מ פסק הרמב" נכו אעפ"י שלא נתכוו‬

‫‪ ‰ ‰‬מעלתו לא ביאר אי ילדה ביו א' דר"ח או ביו‬ ‫הגאו נב"י לזה„‪.‬‬

‫ב' דר"ח‪ ,‬והנה א הלידה ביו ב' דר"ח אדר‬ ‫‪ ‡ˆÓ‬אי הוה סמכינ אה שינויא דידי בנידו דיד‬
‫והנישואי היו ביו ט' אלול נמצא למ"ד שיפורא‬
‫גרי )נדה לח‪ ,‬א( ויולדות לז' יולדות למקוטעי ועיי‬ ‫שמעידה על עצמה הי' נאמנת להנשא בלא‬
‫בדברי ב"ש סי' ד' ס"ק י"ט נמצא אי הי' טוענת שהיא‬ ‫חליצה‪ ,‬א לא מפני שאנו מדמי נעשה מעשה‪ ,‬ועוד‬
‫ב ז' ולא אפקרה נפשה כלל להמשוד ‪ ,‬נפל‬ ‫אפי' יהיה זה כוונת הרמב" מ"מ דעת הרב"י בש"ע‬
‫ברברבתא‪ ,‬דלמ"ד שיפורא גר מהימנת‪ .‬ולפ"ז נוכל‬ ‫שאפי' על עצמה לא מהימנת באיסור דאורייתא‬
‫לומר שתאומ ג עתה דלא אפקרה לאחריני במגו‬ ‫כדמשמע מלשונו סי' קנ"ו סעי ט' מי שזינה ע‬
‫דאי בעי אמרה שהוא ב ז'‪ .‬ואמנ ג זה ליתא‪ ,‬דהני‬ ‫אשה וכו' הרי זה ספק וחולצת וכו'‪ .‬מבואר מלשונו‬
‫מילי היכא דלא אכחשה בעלה‪ ,‬אבל הכא דהוא אמר‬ ‫דהאשה שהתחיל בתחלה עליה קאי שהיא חולצת‬
‫שאפקרה נפשה לגבי' בליל שבועות‪ ,‬א"כ אפי' היתה‬ ‫ומיירי שנישאית לו לאחר הזנות כעובדא דיל ‪,‬‬
‫היא מכחשתו‪ ,‬מ"מ היא אסורה להנשא לאחר בלא‬ ‫ואפ"ה מחמיר בדאורייתא וכמ"ש ב"ש דלהש"ע‬
‫חליצה‪ ,‬שאותו האחר צרי לחוש לדברי הבעל‬ ‫א"ש ה חילוקא בי דאורייתא לדרבנ וא"כ פשיטא‬
‫המכחישה‪ .‬ועיי' במצא כתוב דמייתי הרב"י בי"ד סי'‬
‫דהאי איתתא צריכה חליצה‪.‬‬
‫)קנ"ד( ]קנ"ז[‪.‬‬
‫]‪[ÂÏ ˙„ÁÂÈÓ ‰˙ȉ˘ ‰È ٷ ‰ˆÈÏÁ‬‬
‫‪ „ÂÚÂ‬דאפי' לא הי' הבעל מכחישה‪ ,‬נהי דאי הי'‬
‫‪ ‚"Ú‡Â‬דהרמ"א הגיה דא הי' מיוחדת לו י"א‬
‫טוענת כ הי' מהימנת למ"ד שיפורא גר ‪,‬‬
‫מ"מ השתא דלא טענה כ ליכא מגו שאינה טוענת‬ ‫דפוטרת מחליצה‪ ,‬ואולי יתחמ אד לומר‬
‫ברצו היכי דניכר שיקרא‪ ,‬שהב הוא באיבריו כב‬ ‫דזו שהיתה משודכת שלו הוי כמיוחדת‪ ,‬חס לומר כ ‪,‬‬
‫ט' גמורי ‪ ,‬ורוב נשי לט' יולדת‪ ,‬ולכל הפחות‬ ‫דדברי אלו המה מדברי הטור בש תשו' הרא"ש‬
‫למילד לז' מקוטעי וג ע"י שיפורא הוא רחוק‬ ‫ריש כלל פ"ב הנ"ל‪ ,‬והרא"ש כ' ש בעובדא דמי‬
‫להאמי בעיני הבריות‪ .‬ע"כ נוח לה יותר לומר‬ ‫שהי' לו משרתת בביתו שהיתה מיוחדת לו לבעילה‬
‫שהאמת שנתעברה מהמשוד שלה שאינו נראה‬ ‫ושוב נתעברה והולידה‪ ,‬והביא תחלה דברי ר' שמשו‬
‫מעשה רע כ"כ בעו"ה בדור הפרו וכמ"ש ג‬ ‫ספ"ק דכתובות )יד‪ ,‬א( וז"ל‪ ,‬האי דקאמר מיני' רוצה‬
‫מעלתו‪ ,‬ע"כ איני רואה שו צד לפוטרה בלא חליצה‬ ‫לומר שהי' רגיל אצלה תמיד‪ ,‬הלכ שדינ רוב‬
‫בעילות בתריה‪ ,‬וההיא דפ' אלמנה לכ"ג )סט‪ ,‬ב( מיירי‬
‫ואסורה לעלמא עד שתחלו ואי להארי יותר‪.‬‬ ‫שאומר הארוס שלא בא עליה כי א פע אחת‪ ,‬הלכ‬
‫‪.˙Âί· ÈÓ˙ÂÁ Ïη ÌÂ˙Á‡Â‬‬ ‫אמרי' מדאפקריה נפשה )לגבה( ]לגבי[ ארוס אפקרה‬
‫נפשה נמי לגבי עלמא אלו דברי רבנו שמשו ‪ ,‰‬ועל‬
‫‪.˜"ÙÏ Â"Ú˜˙ ¯„‡ „"Î '‡ ÌÂÈ ·"Ù‬‬ ‫זה כ' הרא"ש הלכ בנדו זה שדינ בתר דידי' כיו‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬ ‫שהיתה תדירה בביתו‪ .‬ושוב אח"כ בסו התשובה‬

‫„‪.‡ ‰¯Ú‰ ‰Ú 'ÈÒ ÏÈÚÏ ‰‡¯ ˙·¢˙ ‰ÓÎ „ÂÚ· Ì"·Ó¯‰ ·Â˘È· Î"Π.‬‬
‫‪.Ì˘ ı ‡˘Ó ˘"¯‰ 'ÒÂ˙ Ò¯‡ ‡Â‰‰ ‰"„ · ,‚È ˙·Â˙Î 'ÒÂ˙ ‰‡¯ .‰‬‬