Page 261 - 5

‫‪ Ì˙Á‬סימ עד ‪Ëȯ ¯ÙÂÒ‬‬

‫החתני ‪ ,‬אבל פוסק לזו בת אשתו שהבעל קונה‬ ‫לזה‪ .‬ובנב"י קמא ח"א ססי' נ"ד הארי שלא לצור‬
‫האשה במחיר מזונות בתה והאשה היא דמיו הפרה‬ ‫בזה והדברי כפשוט ‪.‬‬
‫הנקנית ומתה האשה כאלו נטרפה הפרה הניקנית‪,‬‬
‫לא אמרינ אומדנא‪ ,‬וכ מוכה שחי או מומר שלא‬ ‫‡‪ Í‬תוס' הקשו ש ובכתובות מ"ז ע"ב )ד"ה שלא(‬
‫נולד המקרה בדבר הנקנה אמרי' אומדנא‪ ,‬אבל נולד‬
‫מו בדבעל שהוא דבר הנקנה להאשה ה"ל כנטרפה‬ ‫א"כ הלוקח פרה ונטרפה נימא אומדנא‪ ,‬ותירצו‬
‫הפרה ולא אמרינ אומדנא וא"כ לק"מ קושית תוס'‬ ‫דהכא בבהמה בעינ דעת המקנה ג"כ‪ ,‬משא"כ הכא‬
‫ולא אתאינ לתירו תוס' ואי חילוק בי אירוסי‬ ‫מאי איכפת ליה לבעל מה שיהיה אחרי מיתתו‪ ,‬וזה‬
‫שיי באירוסי אבל בנשואי לא בעי הבעל שיהיה‬
‫לנשואי ויפה כתב מהר"מ מר"ב‪.„È‬‬ ‫בעילותיו זנות‪ ,‬וק' אמהר"מ‪ .‬והנה על תי' תוס' הלז‬
‫הקשו ט"ז בח"מ סי' )ס"א( ]ס'[ וב"ש באה"ע סי'‬
‫‡‪ Í‬צ"ע דרש"י בב"ק )קיא‪ ,‬א דמינח( פי' טב למיתב‬ ‫נ"ב )סק"י( מ"ש מהפוסק לזו בת אשתו ה' שני‬
‫ומתה אשתו דחייב לזונה אח"כ ולא אמרינ אומדנא‪,‬‬
‫ט דו אהבעל שטוב לה למיתב ע בעלה אפי'‬ ‫ומ"ש הכא בתוספת כתובה מבעל לאשתו ובנדונית‬
‫על ספק שתפול לפני מוכה שחי ‪ ,‬והדי עמו‬
‫לכאורה‪ ,‬דליכא למימר טב לה למיתב ע מוכה‬ ‫חתני מבעל לבת אמרינ אומדנא‪.‚È‬‬
‫שחי ע"י יבו דהא בלא"ה נכו אותו להוציא מפני‬
‫שממקתו‪ ,‬וביבמות ד' ע"א דאמרינ מסמוכי לא‬ ‫‪ „" ÚÙÏÂ‬לתר קושית תוס' ע כל הקושיות באופ‬
‫תחסו שור בדישו כי ישבו אחי יחדיו ליבמה‬
‫שנפלה לפני מוכה שחי אי חוסמי טענתה וכופי‬ ‫שזה היה דעת המהר" על דעת הגאוני‬
‫אותו לחלו פי' רשב"א דהוה סד"א שנכו אותה‬ ‫רק אומר הנחה אחת‪ ,‬שהבעל והאשה בתחלת זיווג‬
‫להתיב בבעילה אחת ושוב נכו אותו לגרש קמ"ל‬ ‫כל אחד הוא קונה ונקנה‪ ,‬הבעל קונה האשה ולזה‬
‫שאפי' מבעילה אחת אי חוסמי טענותיה‪ ,‬נמצא‬ ‫כותב לה כתובה ופסק לזו בתה במחירה והוא‬
‫לעול לא תשב ט דו ע המוכה שחי ‪ ,‬וע"כ‬ ‫הקונה והיא הדבר הנקנה‪ ,‬ולעומת זה האב הפוסק‬
‫פירש"י ט דו ע הבעל‪ ,‬וזה דלא כהתוס'‪ ,‬דהרי ס"ל‬ ‫נדוניא לחתנו האשה קונה הבעל להיות משתעבדי‬
‫מ הנישואי בלא"ה לק"מ ק' ש"ס רק מ האירוסי‬ ‫לה בחיובי בעל לאשה והבעל הוא הנקנה לאשה‪,‬‬
‫וא ימות בעל מ האירוסי מאי ט דו איכא וע"כ‬ ‫ואי זה עני למ"ש תוס' ריש כתובות )ב‪ ,‬ב ד"ה מציא(‬
‫להתוס' צריכי לדחוק ט דו אהיב מוכה שחי קאי‬ ‫גבי פרסה נדה שהאשה היא שדהו של בעל ולא‬
‫ותדור עמו בעדי ‪ ,‬מ"מ יש כא פלוגתא לרש"י הפי'‬ ‫הבעל שדה של אשה‪ ,‬היינו אחר שכבר נתקיי‬
‫השידוכי והאירוסי וכבר ניקנית היא לו להיותו‬
‫ט דו ע הבעל ולתוס' ע היב ‪.‬‬ ‫שדהו והוא לעובדה ולשומרה‪ .‬אבל בתחלת‬
‫השידוכי הוא איש מעלמא והוא אשה מעלמא מה‬
‫‪ ‰ ‰Â‬מהר"מ שכתב דאינו נוח לה לישב ט דו ע‬ ‫לו ולה לומר שהיא שדהו של בעל‪ ,‬רק שעתה עושי‬
‫קניני היא קונה אותו לפעולתו והוא קונה אותה‬
‫המומר ע"כ מפרש ט דו כהתוס'‪ ,‬וכבר‬
‫הוכחנו דס"ל דש"ס אנשואי קאי ולא אאירוסי‬ ‫להיות שדהו‪ ,‬ודבר זה ברור לכל מבי ויודע‪.‬‬

‫כמבואר לעיל והוה קצת סתירה וי"ל‪.‬‬ ‫‪ ‰˙ÚÓÂ‬אומר בטח‪ ,‬שאי ליל בתר אומדנא בדבר‬

‫‪ Ó"Ó‬אי לנו להוסי ולא לגרוע על דברי הראשוני‬ ‫הנקנה כגו שנטרפה הפרה דברשותו נולד‬
‫הריעותא וע"כ ישא ויסבול‪ ,‬א האומדנא ]דאמרו[‬
‫ומסתיי שעטרני בפלפלת כ"ש והלכה רוחת‬ ‫היא במקרה שאירע בהקונה והמקנה כגו זבי ארעא‬
‫בישראל לא תזוז ממקומה ע"א ביב מומר מתירי‬ ‫ולא איצטרי לי' זוזי וכדומה‪ ,‬ולכ הבעל שקונה‬
‫האשה ומוסי לה כתובה ומת הבעל הקונה אמרינ‬
‫היבמה לשוק ותל"מ‪.ÂË‬‬ ‫אומדנא‪ ,‬וכ האב הפוסק לבתו שהאשה קונה בעלה‬
‫ומתה האשה הקונה אמרינ אומדנא בנדונית‬
‫‪„"Ù˜˙ ȯ˘˙ ‚"È '‰ ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù . "‡ „"Ή‬‬
‫‪.Ê˘"ÙÏ‬‬

‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪.̄˜‰ ÔÓÈÒ· ÏÈÚÏ Â È·¯ Î"˘Ó ‰‡¯ .‚È‬‬
‫‪.Ú 'ÈÒÂ Ê 'ÈÒ Ó"ÂÁ ˜ÏÁ ÂΘ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï „ÂÚ ‰‡¯Â .· ,ÊÓ ˙·Â˙ÎÏ 'ÈÁ·  ȷ¯ ·˙Î ÔΠ.„È‬‬
‫‪‰ ÈÂ) ¯ÊÚχ „È ˙"¢· ‰ÒÙ„ Â˙·Â˘˙ ÔÚÈ „"·‡ ıȯ‰ ÈÂω ¯ÊÚχ '¯  ȷ¯ „ÈÓÏ˙Ï ÛÒÂÈ „È ˙"¢ ÏÚ· Ï‡Â˘‰ ÁÏ˘ ÂÊ ‰Ï‡˘ .ÂË‬‬

‫˙¯"‪.·È ÔÓÈÒ (Ï‬‬
‫‪.ËÙ ,ÁÙ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ ÂÊ ‰Ï‡˘· ˙ÂÙÒ ˙·¢˙ .¯ÓÂÏ Íȯˆ ÍΠ„"ˆ˜˙ :Íȯ‡˙‰ Ì˘ ¯ÊÚχ „È ˙"¢· .ÊË‬‬