Page 257 - 5

‫‪ Ì˙Á‬סימ עג ‪Â˯ ¯ÙÂÒ‬‬

‫בכלל כי יסיר בנ מאחרי ע"ש‪ ,‬א"כ מכל הלי צדקו‬ ‫]„‪[¯ÓÂÓ È Ù‡ '·Â ¯Ó‡Ó ˙˜Â˜Ê ÔÈ‬‬
‫דברי מהר" ‪.‬‬
‫˘‪ ·Â‬עלה בדעתי דאפשר שיש לחלק בי קיבל‬
‫‡‪ Í‬מי שהוא במקו או בזמ שיכול לחזור לדתו‬
‫המרת דת ע"י כומר או לא רק שנטמע ופרק‬
‫כחפצו ורצונו או אפי' בזמנינו זה כשלא קיבל‬ ‫עול‪ ,‬והוא‪ ,‬דהנה ה דזקוקת מומר מובא בקיצור‬
‫עליו דתיה בטבילה והזאה מכומר‪ ,‬רק הול הוא‬ ‫בב"י סי' קנ"ז ויעיי' באור במרדכי )יבמות פ"ד סי'‬
‫בשרירות לבו הרע‪ ,‬וכל שעתא ושעתא זמניה הוא‬ ‫כח‪ ,‬כט( והגה' מרדכי )ס"פ הגוזל קמא( ]יבמות ש סי'‬
‫לחזור לדת ישראל א ירצה‪ ,‬א כ נהפו הוא‬ ‫קז[ ובתשובות מיימוניות השייכי לאישות )סי' כט(‬
‫דעדי טפי ממוכה שחי ‪ ,‬דמוכה שחי לאו סמי'‬ ‫ובתה"ד )סי' רכג(‪ ,‬ונלאתי להארי במ"ש על ספר‪.‬‬
‫בידי לרפואה ותתעג כל ימיו‪ ,‬משא"כ הכא קרוב‬ ‫והנה טענת מהר" מרוטנבורג· דאדעתא דהכי לא‬
‫לודאי שהוא ימש אחריה לדת אמת ועיי לשו‬ ‫קדשה נפשה כמו שהקשה הש"ס ש ס"פ הגוזל‬
‫תשו' רשב"א שבש" י"ד סי' קי"ט סקכ"ד‪ ,‬אעפ"י‬ ‫קמא )קי‪ ,‬ב( יבמה שנפלה לפני מוכה שחי תיפוק‬
‫שאי ראיה גמורה לדיד דעכ"פ יל אחר תאות לבו‬ ‫בלא חליצה ומשני טב למיתב ט דו‪ ,‬וס"ל למהר"מ‬
‫מ"מ אי פשוט כ"כ דנימא אדעתא דהכי לא נבעלה‬ ‫דזה שיי במוכה שחי אבל למיתב ע מומר בודאי‬
‫ושהבעל הי' עושה כל בעילותיו זנות משו ספק זה‬ ‫טב למיתב ארמלתא ואפילו מבעלה הראשו ‪ ,‬וג‬
‫אי ברור לנו‪ .‬והרי איתא במדרשי )בר"ר עו‪ ,‬ט(‬ ‫מ"ש ש תוס' )ד"ה דאדעתא( דוקא בארוסה שלא הוה‬
‫שיעקב אבינו ע"ה נענש על שהסתיר דינה מעשו כי‬ ‫לה הנאה מבעלה אבל נשואה מחמת חיבת ביאה לא‬
‫סלקה דעת דמקש דאדעתא דהכי לא ניסת‪ ,‬ועוד‬
‫אולי היא החזירתו למוטב‪.‬‬ ‫לא בדידה תליא מילתא שהרי הבעל לא יתרצה‬
‫לעשות כל בעילותיו זנות למפרע‪ ,‬ס"ל למהר" דכל‬
‫‪  ȯ·„·Â‬אלו אפשר שג הרמב" מודה לדינו של‬ ‫זה במוכה שחי ‪ ,‬אבל במומר דחששא שתמש‬
‫אחריו חלילה ויחטיאה אפי' בנשואי ‪ ,‬אמרינ‬
‫מהר"מ אע"ג דבפ"א מיבו הלכה וי"ו‬ ‫אדעתא דהכי לא נשאית‪ ,‬וג הבעל נוח לו לעשות‬
‫כתב אפילו אח עובד עבודה זרה היינו באופ שיכול‬ ‫בעילותיו ספק זנות מאשר יגרו ח"ו יציאת האשה‬
‫לחזור כרצונו אבל מומרי שבזמנינו ושקיבל עליו‬ ‫מהדת ע"י זקיקת מומר ובעילת זנות שלו אי כא‬
‫בפני הכומר דאיכא סכנת נפשות לחזור מודה‬ ‫עו אשר חטא כיו שע"ד נישואי עשה רק שהוא‬
‫בעילת הפקר אבל אי בו חטא כמ"ש ר" ס"פ‬
‫רמב" ‪.‬‬ ‫המדיר‪ ,‬משא"כ כשיגרו אחר מיתתו שתצא אשתו‬
‫מהדת ויהי' החטא עליו ע"כ ניחא לי' דאדעתא‬
‫]‪[‰Ó·È· „Á‡ „Ú‬‬ ‫דהכא לא בעיל לש נישואי כנלע"ד דעת מהר"‬

‫‪ ÏÎÓ‬מקו נראה לי אפילו יהיה כ כוונת מהר"מ‬ ‫ונסתלק מעליו קושיות הראשוני ז"ל‚‪.‬‬

‫מר"ב‪ ,‬מכל מקו אי איכא עד אחד ביבמה‬ ‫‪ Î"‡Â‬י"ל דלא מיירי אלא במומרי שבזמנינו שכיו‬
‫הזקוקה למומר כל דהוא שריא לעלמא‪ ,‬דהרי העיקר‬
‫כהפוסקי דע"א נאמ ביבמה ורק להפיס דעת‬ ‫שקיבל עליו על ידי הכומר אי אפשר בשו‬
‫הרא"ש דלא ברירא להתיר מצרפי' לזה דעת הגאוני‬ ‫אופ שיחזור לדתו בלי סכנת נפש ובריחה לחו‬
‫דמומר אינו זוקק‪ ,‬ורוב הגאוני לא מטע מהר"‬ ‫למדינה במקו שאי מכירי אותו וכולי האי ואולי‪,‬‬
‫הנ"ל אתי' עלה אלא מטעמי אחרי ‪ ,‬ולאות‬ ‫וא"כ קרוב לודאי שהיא תמש אחריו או אפי' תשאר‬
‫טעמי אי חילוק בי מומר למומר‪ ,‬והוא י"א משו‬ ‫היא ביהדות והוא ישאר מומר א"כ לכל הפחות‬
‫דמומר אי לו אחוה וכתיב כי ישבו אחי יחדיו‪,‬‬ ‫יחטיא אותה בבעילת נדה‪ ,‬ועוד בעילת מומר גופי'‬
‫ואינו דומה לקידושי וגטי הת לא בעי' אחוה‪,‬‬ ‫קנאי פוגעי' בו לדעת הראשוני כמ"ש בתה"ד‬
‫וי"א משו דאסורה להבעל לו דקנאי פוגעי בו‪,‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬ובתשובת רשב"א סי' אל קס"ב כתב שאשת‬
‫פי' ואינו דומה לזקיקת ממזר דהוה חייבי לאוי ‪,‬‬ ‫מומר מחויבת לברוח דלא תלד ממנו ב פרי והוה‬
‫אבל בעילות מומר הוה חייבי מיתה דקנאי פוגעי „‬
‫והא דקידושיו קידושי משו דכיו דחזינ דעושה‬

‫·‪.„"Ò˜˙ Â" ˙ 'ÈÒ Ù"„ Ì"¯‰Ó ˙·¢˙·Â Ì˘ ˙ÂÈ ÂÓÈÓ ˙·Â˘˙· .‬‬
‫‚‪. 'ÈÒ Â"Á „Ú 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‬‬

‫„‪ÌȘÓÚ‰ ˙ ˘Â˘ ¯ÙÒ·Â ‡ ,ËÎ ˙·Â˙Î ‡"Ú¯ È˘Â„ÈÁ ÔÈÈÚ ‰˙ÈÓ ·ÂÈÁ ÂÓΠȉ · ÌÈÚ‚ÂÙ Ìȇ ˜· ȇÂ] .ÔÏ‰Ï ¯ÎÊ ‰ Ô˘„‰ ˙Ó¯˙ ÔÈÈÚ .‬‬

‫‪.ˆ 'ÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ '¯Â .[Ó"„·Ï˜ Ô È¯Ó‡ ȇ Ì‚ Ó"˜Ù  (‡Î ÏÏÎ) ‚"ÓÙ‰Ï‬‬