Page 252 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯‪È‬‬

‫לצעורי ולא למינסבא לאתתא היינו חוששי לדבריו‬ ‫כמ"ש רשב" ז"ל בב"ב )קלד‪ ,‬ב ד"ה ומשני( דשמא‬
‫דלא למשתרי לעלמא עד שתחל ומה בכ ‪ ,‬והשתא‬ ‫יש לו בני ואת"ל אי לו בני שמא ג אחי אי‬
‫שאמר יש לו בני תו לא חיישינ לאסהדותי' דהאי‬ ‫לו‪ ,‬מ"מ משו ה טעמא הוא דשרי' לה ולא מטע‬
‫דאמר אחוה דמיתנא להצריכה חליצה כלל וא"כ ה"נ‬ ‫חזקה כלל הלכ ‪ ,‬כי אתי עד אחד אמאי לא מהימנינ‬
‫ליה עכ"ל‪ .‬וכ הסכימו ש בסו התשובה כמה‬
‫בעל מהימ הוה לאוסרה‪.‬‬ ‫גדולי ‪ .‬ובשו"ת שב יעקב ]אה"ע סי' מ[ מייתי סברא‬
‫זו בש מהרי"ט צהלו )סי' כז( ושבחהו ע"ש‪ .‬וא"כ‬
‫‪ „ÂÚÂ‬נ"ל אפי' נימא בעלמא בעל לא מהימ וגרע‬ ‫מכ"ש הכא‪ ,‬דהשתא הת אמר הבעל אי לי אחי‬
‫האמינו להעד שבא אחר נישואי להכחישו מכ"ש‬
‫מע"א דעלמא משו דאיכוו טפי לצעורא‪,‬‬ ‫הכא דהבעל אמר כ בעצמו מאז ומעול והאשה‬
‫הכא שאני‪ ,‬שהרי חזינ שבחליו הראשו השתדל‬ ‫האמינה ולא עלתה על דעתה דעה אחרת מה"ת נבוא‬
‫לפוטרה בגט פטורי לולי שהרב הטעה אותו שאי‬
‫כותבי גט שכיב מרע בזמ הזה‪ ,‬וא"כ הרי נתכוו‬ ‫להתיר‪.‬‬
‫לטובתה ולא לצעורה וכיו שסו מת בלא גט אקיי‬
‫לי' דבריו הראשוני שיש לו אחי ואסורא לעלמא‪.‬‬

‫]·‪[ÔÈ˘Â„˜ ÈÓÏ˘Â¯È· ¯Â‡È‬‬ ‫]·‪[‡"ÚÎ Â È„ ̇ ÏÚ‬‬

‫‪ ‡ÏÂ‬מלבי אני אומר סברא זו כי נ"ל מבואר כ‬ ‫‪ ÈχÂ‬יש לפקפק ולומר דמהרי"ט לא מיירי אלא‬

‫בירושלמי דמס' קידושי )פ"ג ה"י( דאיתא הת‬ ‫בעד אחד דעלמא דמהימ היכי דלא אתחזק‬
‫כיני מתני' אמר בשעת מיתתו יש לי בני נאמ יש‬ ‫לא היתר ולא איסור אבל הבעל מיגרע גרע משו‬
‫לי אחי אינו נאמ ‪ ,‬רב אמר מאחר שבידו לגרשה‬ ‫דזמני מתכווי לצעורי‪ ,‬וכ כתב רש"י בקידושי‬
‫נאמ מילתא דשמואל אמרה כ דחד פרסאה מידמ‬ ‫ס"ד )ע"א‪ ,‬ד"ה שאני הת ( דהבעל מכוו לצעורי‪ ,‬ובזה‬
‫אמר להו הבו לאיתתא דההוא גיטא אמרו לי' ולמה‬ ‫הי' מיושב ע"ש רש"י ש ]ד"ה אלא[ ורשב" בב"ב‬
‫בגי ההוא אחו עליבא )פי' בשביל אחי העלוב(‬ ‫דהיכי דלא אתחזק לא באחי ולא בבני והבעל אמר‬
‫אתא עובדא קמי' דרב שמואל אמר מאחר שיש בידו‬ ‫יש לי בני נאמ להתיר דאהני סהדותי' דאי אתי חד‬
‫לגרש נאמ ר' יוחנ אמר אינו נאמ אתא עולא לתמ‬ ‫ואמר אחוה דמיתנא לאו כל כמיני'‪ ,‬והקשה‬
‫אמר כ בש ר' יוחנ וחברו עלוי הגע עצמ שהי'‬ ‫המהרש"א )בקידושי יב‪ ,‬ב ש ( וכל המפרשי מאי‬
‫כה ע"כ הירושלמי‪ .‬ופירושו של פני משה מאוד‬ ‫אולמיה דהאי מדבעל דלא מהימ לאסור והא"ש‬
‫תמוה‪ .‬אמנ יהיה אי שיהיה מבואר מעובדא‬ ‫דהא מיירי דלא אתחזק לא באחי ולא בבני‪ ,‬וי"ל‬
‫דשמואל דההוא יהודי מפרס שרצה לית גט בשעת‬ ‫דמיירי בבא מאר מרחק וחזקת היתר ממש ליכא רק‬
‫מיתתו ועי"ז הרגישו בו שיש לו אח ולבסו מת בלא‬ ‫ס"ס הנ"ל וע"א נאמ משא"כ הבעל דמכוו לצעורי‬
‫גט ואמר שמואל הואיל ובידו לגרשו נאמ ‪ ,‬ונראה‬ ‫ומשו"ה כי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא הוה מהימ‬
‫מ"ש הואיל ובידו רוצה לומר אלו היה סמו למיתה‬ ‫עכ"פ להצריכה חליצה ממנו אלו לא אמר הבעל יש‬
‫כל כ שאי בו כח לגרש אעפ"י שרוצה לגרש לא‬
‫הי' מהימ דהכל עשה לצעורי אבל הואיל ובאמת‬ ‫לי בני ונאמ להתיר‡‪.‬‬
‫היה בו כח לגרש ורצה לגרש אלא שנטרפה השעה‬
‫‡‪ Ì Ó‬נראה דזה אינו‪ ,‬דא"כ מאי דוחקיה דרש"י‬
‫מהימ ‪.‬‬
‫דמפרש אי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא‬
‫]‪[‰˘¯‚Ï Â„È·Â Ïȇ‰‬‬ ‫ולא פירש כפשוטו דאתי ע"א ואמר יש לו אחי‬
‫מהימ ‪ ,‬אע"כ משו דס"ל ממ"נ‪ ,‬אי איירי בבא‬
‫‪ ÏÚÂ‬דר זה נ"ל לפרש כל דברי הירושלמי‪ ,‬דמה‬ ‫מאר מרחק וכנ"ל אפי' הבעל מהימ ‪ ,‬ואי בנתגדל‬
‫בינינו אפי' ע"א דעלמא לא מהימ ‪ ,‬אע"כ בנתגדל‬
‫דאמר רב מתו שבידו לגרש נאמ ‪ ,‬לא קאי‬ ‫בינינו‪ ,‬ונהי בע"א דעלמא דאמר יש לו אחי לא‬
‫ארישא דיש לו בני ‪ ,‬דרישא מיירי בלא אתחזק ולא‬ ‫מהימ לאוסרה מיהו כי אמר אחד אנא אחוה‬
‫דמיתנא ובעינא למיחל לה ולא בעינא לעגנה‬

‫‪·Ú ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪.‡"˘¯‰Ó‰Â Ë"ȯ‰Ó‰ ȯ·„·  ȷ¯ Î"˘Ó ‡Ó 'ÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ ÔÈÈÚ .‬‬