Page 249 - 5
P. 249
Ì˙Áסימ עא ʯ ¯ÙÂÒ
ושעת הדחק על האמור לעיל אפי' להקל לק"מ ,דר' אלעזר אליבא דמא דס"ל הכי קאמר,
בדאורייתא. אבל לדינא אפשר כהראב" ,וכ"כ להדיא תוס' בגטי
ש ,דשמואל בקט אליבא דר"מ קאי וליה לא ס"ל,
][„ÈÁȉ ˙Ú„Î Ë‚ ‰Ï Ô˙È È˙Ó הכי נמי ר"א אליבא דמא דפוסל קאי וליה לא ס"ל.
‡ Íאנ מה נענה ,נהי דהראב" ס"ל הכי כבר ‰ ‰כתבתי לאשר ולקיי דברי ראב" ואמנ לא
כתבתי לעיל שאפי' בנקטע הימנית אי ראיה מצינו לו שו חבר בשו אחד מהפוסקי
משו אחד מהפוסקי שיסבור כוותיה והוא יחיד כאשר בררנו בעז"ה.
במקו רבי שאפי' בדרבנ להקל א לסמו עליו
תליא באשלי רברבי .לרשב"א בתשובה )ח"א סי' רנג( ·˙ÎÂהגאו מהר"ז מרגליות נ"י וז"ל בנדה )ו ,ב(
סמכי' עליו ,א בעי תרי מילי למעליותא ,שעת
הדחק וג הפסד מרובה כמ"ש רמ"א בח"מ סי' כ"ה אמרי' מעשה ועשה רבי כר"א לאחר שנזכר
סעי ב' ,וביארו יפה בש" י"ד סי' רמ"ב ריש אמר כדאי הוא ר"א לסמו עליו בשעת הדחק,
והש" בי"ד סוס"י רמ"ב הבי' דברי הב"ח דס"ל
הנהגת או"ה שלו. דהרשב"א )ח"א סי' כנג( מתיר אפילו באיסור
דאורייתא ,והש" השיג עליו דוקא באיסור דרבנ
]·[· , ‰„ · ‡È‚ÂÒ‰ ¯Â‡È וכו' ע"ש .ונראה דהיכי דאיכא רבי נגד רבי ג
הש" מודה דשפיר אמרינ כדאי ה המתירי
‰ ‰Âבנדה וי"ו ע"ב הנ"ל הקשו תוס' אפירש"י לסמו עליו בשעת הדחק א בדאורייתא ,ואשכח
כה"ג בדוכתא טובא ,ולפ"ז נראה דג הראב" שכתב
דשעת הדחק היינו בצורת ,הלא בבצורת להתיר בדיעבד אי הכוונה בדיעבד שכבר חל ובלי
מודו רבנ לר"א בלא"ה כדלקמ ט' ע"ב מעובדא דוחק כלל ,אלא כוונתו בדיעבד שלא ]אפשר[ בעני
דהיתלו וכ הקשו בעירובי ס"ו ע"א .ולע"ד לק"מ אחר שפיר דמי לסמו על חליצת שמאל דבכה"ג
דודאי אי שו סברא לחלק בי דחק והפסד מרובה אמרי' שפיר כדאי הוא ר"א לסמו עליו בשעת
דלא נתנו חכמי גזירות וסייגיה )לריעותי'( הדחק ,כיו דאיכא רבנ דבמס' נדה מסייעא לי'
]לשיעורי [ Èאא"כ איכא עכ"פ דעת יחיד דפליג, לר"א ,וג שי"ל דרבנ דיבמות ס"ל כר"א וכר' יוחנ
דמעיקרא התנו כ תקנותיה דבשעת הדחק יש דאמר מוחלפת השיטה שפיר יש לסמו על חליצת
לסמו על היחיד שהי' דעתו להתיר לגמרי נוכל שמאל להתיר בדיעבד א א"א בעני אחר נלע"ד
לסמו עליו בשעת הדחק מיהת ,אבל בלי שו דיעה
להתיר לא עלה על דעת מעול להתיר שו איסור דעת הראב" ז"ל עכ"ל הגאו הנ"ל.
דרבנ ,ואפי' מקמי גזירה לא עקרינ תקנתא דרבנ ,
א"כ צרי להבי בעובדא דהיתלו מה השיבו לר"א ‰ ‰Âמ"ש דלר"י דאמר מוחלפת השיטה רבנ היינו
שעת הדחק היה ,מה בכ ועל מי סמכו להתיר
איסור בשעת הדחק ,בשלמא רבי סמ על ר"א ר"א ,כבר כתבתי לעיל ]דליתא .ג מה שכתב
שדעתו להקל אפי' בלי דחק אבל בהיתלו על מי דלרבא דרבנ דנדה מסייע לר"א דס"ל[ Ëלמדי
ומשיבי כבר כתבתי דלפי הסוגי' דנזיר מ"ח ע"ב
סמכו. ליתא להא מילתא ,ועוד אפשר דלרבנ אי זו
תשובה לפירכא משו דוקא לר"א ה פירכא
Î"Úנלע"ד כי אז בעובדא דהיתלו שהיו רבותיו של מוכרחת היא כדמוכח מ התורה לר"א בשבת קל"א
ע"ב דאיכא למפר מה ללולב שכ טעו ד' מיני ,
ר"א ורבנ ואז עדיי היה מחלוקות הראשונה והוא הדי הכא ,מה למצורע שכ טעו ג' מיני ע
שמאי אמר כל הנשי דיי שעת וחכמי ס"ל מעת ארז ואזוב ושני תולעת ,אבל לרבנ מא לימא ל
לעת ,ואירע עובדא בילדה שפסקה ג' עונות ופסקו דחשיב להו פירכא ,ומ"מ דברי הגאו נ"י לפמ"ש
דיי שעת ,ולמאי דלא ידע ר"א שהי' שעת הדחק אני עני דהראב" סמו אמתני' דנגעי דמתיר
היה סבור משו שעברה עלי' ג' עונות התירו ,ואמרו בשמאל בדיעבד ,ומא דפליג הוא ר"י החור דפרק
לו שעת הדחק וסמכו על היחיד דעת שמאי הזק הקומ ל"ו ע"א ופשיטא דסמי הראב" בדיעבד
.Ï" ‰ ‡"Ú¯ ˙·Â˘˙· ÒÙ„ ‰ È"ÙÚ ÌÏ˘‰ .Ë
.ÔȯÂÚ˘Ï :Ì˘ ‡"Ú¯·˘ ‰·Â˘˙· .È
