Page 312 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫‪¯Ú‬‬

‫הערל לכנוס לתו ביתו‪ .‬ושוב יש כא עדות הערל‬ ‫מפני ששנאו כי צחק עליו שהוא סמוי באחת מעיניו‬
‫החייט וכל משרתיו אומרי שהאומדנות מוכיחות‬ ‫ופניו מכוער‪ ,‬וגערנו בה שזאת האמתלא ג"כ מוכחת‬
‫שהיה החשוד עמה בסתר באישו לילה‪ ,‬כי דפקו על‬ ‫שהגזעלל מקורב עמה‪ ,‬כי לולי כ למה יצחק על‬
‫הפתח ולא פתחה לה ‪ ,‬ושוב שמעו פתיחת הדלת‬
‫בחשאי והדברי מראי שהיה ש עמה ויצא‪,‬‬ ‫בעלה בפניה ולמאסו‪.‬‬
‫כמבואר באר היטב בדברי אגרת דפר"מ וה"ל סתירה‬
‫‪  ¯Ó‡Â‬לה שנשלח אחרי הערלית בעלת ביתה‬
‫יותר מכדי שיעור טומאה אחר הקינוי של בעל‪.‬‬
‫ונראה א תאמר כדבריה‪ ,‬ע"ז אמרה‬
‫‪ ˙‡ÊÂ‬שנית‪ ,‬שהתרה בה השליח ב"ד שלא תלי‬ ‫שלחו כי א"א לה להכחיש ולומר שקר בפניה‬
‫שהיתה נשארת ע הגזעלל פ"א אחרי לכתה מעמה‪.‬‬
‫אותה הלילה לבדה בלי שתקח עמה אשה‬
‫זקנה לשמרה ועברה על צווי ב"ד והיתה טוענת‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬שלחנו אחר הערלית הנ"ל ועל האשה הפקדנו‬
‫אמתלא יע כי חלה בנה הקט ב ה' שנה ושכב עמה‬
‫והוא קצת חולה ע"כ לא מצאה זקנה שתשכב עמה‪.‬‬ ‫ליל בחדר אחר‪ ,‬וכבוא הערלית הנ"ל אמרה‬
‫ואמנ הערלית מגרת ביתה אמרה שבאותה לילה‬ ‫ששקר אמרה כי הרבה פעמי נשארה ע הגזעלל‬
‫לעתות ערב בשעה ז' שבע אוהר ראתה הערל הנחשד‬ ‫אחרי לכת היא ובתה ממנה ובהיות ש ג"כ ראו‬
‫יוצא מחדרה של האשה והאשה לא כחשה זה וה"ל‬ ‫חציפות ודברי מכוערי ‪ ,‬ובליל אתמול )אשר‬
‫הותרה בה עפ"י השמש שלא לשכב לבדה ע בנה‬
‫סתירה אחר התראת ב"ד‪.‬‬ ‫הקט ( מצאה הגזעלל הול מביתה בשעה זיי" ‪.‬‬
‫אחרי כ קרינ להאשה שתבוא ותשמע מה הערלית‬
‫]‪[‰ËÂÒ· ‚ÈÓ‬‬ ‫מגדת ועמדה בהכחשה‪ ,‬וא מה שאמרה שהגזעלל‬
‫הי' אצלה בלילה שאתמול לא יכלה להכחיש כ היה‬
‫‪ ‰ ‰‬א היה הקינוי והסתירה כדי קינוי וסתירה‬
‫המאורע‪.‬‬
‫פשוט דמפסדת כתובתה ולא תאומ דלא‬
‫נטמאתי במגו דלא נסתרתי או במיגו דלא קינא לה‬ ‫˙˘‪‰·Â‬‬
‫בעלה או ב"ד‪ ,‬דהרי ליכא תרי עדי ‪ ,‬מ"מ נ"ל כיו‬
‫שמודית שקינא לה ונסתרה לא מועיל מיגו דכיו‬ ‫˘‪ ÌÂÏ‬וכ"ט וחיי וברכה לי"נ מחו' הרב הגאו‬
‫שהתורה עשאה ספק סוטה כוודאי כמבואר ר"פ‬
‫כש )סוטה כח‪ ,‬א( לא יועיל לה מגו הואיל דקינא לה‬ ‫הגדול נר ישראל אור הבהיר כש"ת מהו'‬
‫ונסתרה ואי להקשות ממתני' ב' פ"ח דעדיות ומייתי‬ ‫בונ גינס נ"י אב"ד דק"ק מ"ד יע"א‪.‬‬
‫לי' ש"ס ספ"ב דכתובות )כז‪ ,‬א( בתינוקת שהורהנה‬
‫באשקלו שהאמינה במגו‪ ,‬הת הוי סתירה בלא‬ ‫‪ ‡Ï‰‬צוה לי אחי לחוות דעתי הקלושה בנידו אשה‬
‫קינוי‪ ,‬ואפילו סתירה לא הוי‪ ,‬והיינו נמי טע‬
‫החולקי על רבינו שמחה שבמרדכי ובהג"א ספ"ב‬ ‫אחת לא מטוהרה כמבואר הכל במכתב קדשו‬
‫דכתובות ]סי' קמז[‡ להאמי האשה במגו אע"ג‬ ‫וירד לעומק הלכה ומה אבוא אחריו לשדד עמקיו‬
‫שנבעלה‪ ,‬והאמינוה שנאנסה אע"ג שנסתרה ברצו‬ ‫אשר דלה מי תורתו מבארות מקור מי חיי נובעת‬
‫דעה בינה והשכל‪ .‬א אמרתי הלא דבר הוא אדרבה‬
‫וראיית עצומה מסוגית ראוה מדברת‪.‬‬ ‫וירווח רווחא שמעתא אליבא דהלכתא כאשר פקד‬
‫עלי מחו' הג' נ"י הוא אמר ויהי וה' יהי' עמנו שלא‬
‫‪ È˘Â„ÈÁ·Â‬הסברתי דברי פני יהושע ז"ל· שרבנו‬
‫נכשל בדבר הלכה‪.‬‬
‫שמחה נמי לא אמר אלא משו דס"ל‬
‫דכל אונס הוי סופה ברצו אי לאו דצוחה מתחילתה‬ ‫]˜ ‪[‰¯È˙Ò ÈÂ‬‬
‫ועד סופה‪ ,‬אבל זולת זה הוי חזקה שסופה ברצו‬
‫‡˘‪ ‰‬זו נידונית בשני דיני ‪ .‬א' עפ"י הודאת עצמה‬

‫שהתרה בה בעלה טר נסעו ממנה שלא תניח‬

‫‪ˆ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪Ôȇ ‰˜ÚˆÂ ‰˙‡ ‡ÓË È ˘‰Â ‰Ù˜˙ „Á‡‰ ‡·Â ÁÂ Ï Â·˘È ¯ÚÈ· ‡·˘Î ÌÈ„Â‰È È ˘ ÌÚ Í¯„· ‰Îω˘ ˙Á‡ ‰˘‡· ‰˘ÚÓ :Ì˘ Ï"Ê .‬‬
‫‪.È˙ÏÚ· ‡Ï ‰¯Ó‡ ‡ÈÚ· ȇ„ Â‚Ó ÌÂ˘Ó ÏÚ·Ï ‰Â¯È˙‰Â È˙Ò ‡ ‰¯Ó‡Â گ‡Ӊ ‰¯ÙÒ  È˙·¯ È ÙÏ ‡·Â ,ÌÈ„Ú Ôȇ ‰Ï ÚÈ˘ÂÓ‬‬

‫‪‰È‰ Ò Â‡· ¯ÓÂÏ ‰ ÈÓÎ ÏÎ Â‡Ï ‰ÏÚ· ˘ ‰„ÂÓ„ ÔÂÈΠ,‰Ï˘ Â‚Ó ‰„ÈÒÙ‰ ‡Ó˘ ‰„ÁÈ˙  ˙„ ÏÚ ‰¯·Ú„ ÔÂÈ΄ ‰¯Ò‡ Ï"Ê ·ÁÓ˘  ȷ¯Â‬‬

‫„‪Ô¯ÈÒ‡ ‰ÈÈ˘Ù Ó ÈÏʇ ȷ ‚ ‰ Ș·˘ ȇ„Â Ô È¯Ó‡˜„ È· ‚ È· ‚„ È˘ È·‚ ‰¯Ú ˜¯Ù„ ‡È‰‰Î Ò Â‡ ˙ ÚË ‰Ï Ôȇ Ì¢ ‰ ˆ¯Ó ‰„ÁÈ˙ ˘ ÔÂÈÎ‬‬

‫‪.˘"Ú 'ÂÎÂ‬‬
‫·‪ÔÂÈÎ [‰ÁÓ˘  ȷ¯ Ï˘] ÂÓÚË ¯˜ÈÚ :Ï"Ê .(‡ 'ÈÒ Â"Ϙ˙ ‡ÂÂ˜Ï‡Ê ı"Î ‰˘Ó È·¯Ï) ¯Â‡ Ô¯˜ ˙"¢· È" Ù‰ Î"˘ÓÏ Â È·¯ ˙ ÂÂÎ ‰‡¯ .‬‬