Page 310 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫¯‪ÁÒ‬‬

‫דלחד דעה הבעל חייב נידוי א אומר שמאמי‬ ‫דלמא עיניה נתנה באחר ואיערומה קא מערמה‡‪.‬‬
‫לדברי העד או האשה‪ ,‬אבל בגוני הנ"ל כ"ע מודי‬ ‫ודבר גדול דבר הנב"י דהרי חזינ דחיישינ שמא‬
‫שא הבעל מאמי שאי מנדי אותו ומחויב‬ ‫עיניה נתנה באחר ולא נימא אי אשה עשויה לפגו‬
‫להוציאה‪ ,‬כי הוא אי הגור לעבור חר רבינו‬ ‫עצמה כמ"ש הר" ש ‪ ,‬והרי אפי' נאנסתי אי עשוי‬
‫גרשו מאור הגולה כי לב כל אד נות להאמי וכ‬ ‫לפגו עצמה ומשו"ה לא הוה מגו מעליא כמבואר‬
‫פ"ק דכתובות ורפ"ב ע"ש‪ ,‬ומכ"ש לומר ברצו‬
‫נוטי דברי הנב"י ש למעיי בדבריו‪.‬‬ ‫נבעלתי‪ ,‬ומ"מ חשו חז"ל שמרוב תאות האחר‬
‫שנתנה עיניה בו פגמה עצמה בשקר‪ ,‬והשתא שא‬
‫‪ ‡ˆÓ‬בנידו שלפנינו א לא האמי הבעל לדבריה‬ ‫תאמר כ ולא תעשה תשובה חיישי'‪ ,‬מכ"ש א תבא‬
‫לקבל תשובה שאפשר שחשבה שאי זה פג אלא‬
‫אע"ג שבאתה דר תשובה ווידוי אי שומעי‬ ‫כבוד לה שבמקו שבעלי תשובה עומדי וכו'‪,‬‬
‫לה ומותרת לו‪ ,‬וא בלבו האמי לדבריה תצא בלא‬ ‫מכ"ש שניחוש להערמה‪ ,‬ואי משו יסורי וניוול‬
‫של תשובה‪ ,‬הלא מצינו כיוצא בזה גבי טבחי דרבי‬
‫כתובה‪.‬‬ ‫מזיי' וטופרי' ולא הימניה רבא משו דאערומי קא‬
‫מערי בסנהדרי כ"ה ע"א‪ .‬א"כ אי לנו אלא פשט‬
‫]·‪[‰ÏÚ·Ï ‰˘‡ ˙¯Ò‡‰ ˙Â Ê ˙‡È‬‬ ‫משנתינו דתביא ראיה גמורה לדבריה והאי לאו ראיה‬

‫‪ ‰ÓÂ‬שאמרה האשה שלא מירק ביאתו‪ ,‬הנה אמת‬ ‫הוא‪.‬‬

‫נכו הדבר מ"ש נב"י ]אה"ע[ מהדורא בתרא‬ ‫]·‪[¯È‡È ˙ÂÁ‰ ȯ·„ ¯Â‡È‬‬
‫סי' כ"ג דבעינ הכנסת עטרה לפה הרח ולא רק‬
‫לשפת הרח ‚‪ .‬ודבר אלקי בפיו אמת‪ ,‬והת בנידו‬ ‫‪ Ó"ÓÂ‬דברי חות יאיר קיימי אמתיי דמיירי בחלתה‬
‫שלפני הגאו ז"ל צדקו דבריו‪ ,‬אבל הכא לא מיבעי‬
‫שלא אמרה אלא שלא מירק ביאתו ואפשר שהכניס‬ ‫ונטתה למות ואמרה כ דר וידוי ובהא לא‬
‫עטרה עכ"פ‪ ,‬אלא אפי' אמרה בהדי' כ ‪ ,‬ולא מיבעי‬ ‫שיי עיניה נתנה באחר כלל ולא איערומי קא‬
‫שאמרה כ אחר כדי דבור והוה מגו למפרע‪ ,‬אלא‬ ‫מערמה‪ ,‬וכ מה שכתב אחר זה דבועל שמתודה דר‬
‫אפי' אמרה כ מיד‪ ,‬נמי לא נאמי לה‪ ,‬דהרי כתב‬ ‫תשובה מהימ לאוסרה על בעלה משו דקיי"ל עד‬
‫הרא"ש ספ"ב דיבמות )סי' ח( פלוגתת הגאוני דס"ל‬ ‫אחד דמהימ לבעל כבי תרי נאסרה עליו‪ ,‬והאי ע"א‬
‫דבעינ שיראו כמכחול בשפופרת‪ ,‬ואיהו וכל‬ ‫שע"ד תשובה ווידוי אומר ויודע בעצמו שא‬
‫הפוסקי פליגי דסגי בשיראו שוכבי זע"ז בקירוב‬ ‫תתגרש תהי' אסורה לו ראוי הוא שיאמי לו הבעל‬
‫בשר כדר המנאפי ‪ .‬והשתא אי ס"ד דתלי' בהא‬ ‫ותיאסר עליו כנלע"ד לקיי כל דברי חכמי אבל‬
‫אפי' ראו כמכחול בשפופרת ניחוש שלא הגיע עד‬ ‫האשה בעצמה שאומרת כ שלא בשעת מיתה אפי'‬
‫פה הרח ‪ ,‬ומכ"ש למאי דקיי"ל דסגי כדר המנאפי‬
‫תאמר דר תשובה ווידוי לא האמינוה חכמי ·‪.‬‬
‫אע"כ שעשה אשר זמ ‪.‬‬
‫]·‪[‰˙ ÈÊ˘ Â˙˘‡Ï ÔÈÓ‡‰˘ ÏÚ‬‬
‫‪ Ì‚Â‬יפה כתב מעלתו אי אפשר שתאמר על כ ברי‬
‫‪ Ó"ÓÂ‬נ"ל א הבעל האמי לה ושויא אנפשיה‬
‫לי‪ ,‬כי בשעת מעשה הפיתוי הוה מלתא דלא‬
‫רמיא ולאו אדעתא‪ .‬וראי' לדבריו מלשו תוס'‬ ‫חתיכה דאסורא דבעלמא בכי האי גוני פליגי‬
‫כתובות ט' ע"ב ד"ה מאי לאו וכו' וק"ל ועוד האמר‬ ‫ביה הקדמוני ‪ ,‬ויעויי עיקר הדבר ביש"ש פ"ב‬
‫אבוה דשמואל בכתובות נ"א ע"ב אשת ישראל‬ ‫דיבמות סי' י"ח ומייתי לי' רמ"א סי' קע"ח סעי' ח'‪,‬‬
‫שנאנסה אסורה לבעלה חיישי' שמא תחלתה באונס‬
‫וסופה ברצו אא"כ צוחה עד סופה‪ ,‬ואנ לא קיי"ל‬
‫הכי משו דיצרה אלבשה ע"ש‪ .‬א"כ חזינ דהי' ראוי‬
‫שתיאסר לבעלה אלא אנ חשבינ אונס מה שיצרה‬

‫‪‰ˆ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪‡Ó˘„ ˙Ó¯ÚÓ„ ÔÈ˘˘ÂÁ È„È ͯ„ ‰ÈÏ˙ ˙Ú˘· ÔÎ ‰¯Ó‡ Ô‡ Ì‚˘ ¯Â‡È· ¯˙È· ‡Ú 'ÈÒ Ú"‰‡ ˜ÏÁ· ˜"„‰Ó·Â ·È 'ÈÒ Ì˘ È"·Â ‰ Î"Π.‬‬

‫‪· ¯ 'ÈÒ Î"ÂÙ· „"‰˙· ¯‡Â·Ó È"·Â ‰ ȯ·„Π.‚"‰Î· ˙ Ó‡ „ Á"ˆ È"ÒÂÒ ˙ ˘È‰ Á"·‰ ˙"¢Π‡Ï„ ‰Ê .¯Á‡· ‰ ˙ ‰È ÈÚ‬‬

‫„‪.Ó 'ÈÒ ‡"Á Ú"‰‡ ('ıÈ··ÂÏ) ˆ"ˆ·Â ‚È ˙‡ Ì˘ ÔωÏ „Ú 'ÈÒ ˘È¯ Ú"‰‡ ̉¯·‡ ˙ȯ· ˙"¢ 'ÈÚ .˙Ó¯ÚÓ„ Ô È˘ÈÈÁ‬‬
‫·‪.„ 'ÈÒ „"ÂÈÁ ÏÈÚÏ È"ÂÁ‰ ȯ·„·  ȷ¯ Î"˘Ó „ÂÚ ‰‡¯Â .‬‬

‫‚‪.Ó 'ÈÒ ‚"Á ˘Ï¢Ӊ ËÂÁ ˙"¢·Â ·" È"ÒÂÒ „"Á ÌÈÈÁ ‰ ÁÓ 'ÈÚ .‰Ê· Î"˘Ó 'È 'ÈÒ Ì˘ ÏÈÚÏ È"·Â · Ì‚ ‰‡¯Â .‬‬