Page 170 - 10422
P. 170

‫ריק ריירדן‬

‫עומד ליד נליניה‪ ,‬שניהם יחד נראים כמו עמוד בדיקת־דיו‬
‫למדפסת‪" .‬עשרים דקות עד המועד הסופי לתשובה‪ ",‬הוא‬

                                                        ‫אומר‪.‬‬
                       ‫"יש אישור לשלוח?" לי־אן שואלת‪.‬‬
‫אני מהססת‪" .‬עדיין לא‪ .‬תקראו לכולם‪ .‬מגיע להם לדעת‬

                                                    ‫מה קורה‪".‬‬
‫שמש אחר הצהריים קופחת על הסיפון הראשי‪ .‬אני מסבירה‬
‫לצוות שהתאסף את האתגר‪ ,‬את התגובה שהכנו ואת ‪273‬‬

                                 ‫הדברים שעלולים להשתבש‪.‬‬
‫"כשנשלח את האות הזה‪ ",‬אני אומרת‪" ,‬נחשוף את המיקום‬
‫שלנו‪ .‬אנחנו חייבים להמר שזאת לא מלכודת ושהצלחנו לחמוק‬
‫מהאויב‪ ".‬עדיין מוזר להתייחס למכון לנד כאל האויב‪ ,‬אבל אין‬
‫דרך אחרת לקרוא להם‪ .‬עברנו את שלב כיסוי אוטובוס היריב‬
‫בנייר טואלט‪" .‬ואם נשלח הודעה שגויה‪ ,‬יכול להיות שאחרי‬

                             ‫חמש־עשרה דקות יתקפו אותנו‪".‬‬
                                  ‫"אחת־עשרה‪ ",‬ג'ם אומר‪.‬‬

                  ‫"תודה‪ ,‬נאמן טוויין‪ ",‬אני אומרת ביובש‪.‬‬
‫כמה מחברינו לכיתה מחייכים‪ .‬כנראה יש תועלת בהומור‬

                                                         ‫לחץ‪.‬‬
‫"מצד שני‪ ",‬אני ממשיכה‪" ,‬אם זה כן בסיס של האקדמיה‪,‬‬

              ‫יכול להיות שעד הערב כבר נימצא בין חברים‪".‬‬
‫מלמול מתוח עובר בקבוצה‪ .‬אחרי שלושה ימים בים החיים‬
‫הקודמים שלנו נראים כל כך רחוקים‪ .‬כאילו לא ייאמן שיכול‬
‫להתקיים מישהו מעבר לספינה הזאת‪ ,‬ודאי מישהו שהוא‬
‫"חבר"‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬אף אחד לא מתנגד‪ .‬אף אחד לא שואל‬
‫שאלות‪ .‬בשלב הזה‪ ,‬באמצע הים וכמעט בלי אספקה‪ ,‬איזו‬

                                               ‫ברירה יש לנו?‬
                               ‫"נאמנה רומרו‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬

                                                                             ‫‪170‬‬
   165   166   167   168   169   170   171   172   173   174   175