Page 171 - 10422
P. 171
בת המעמקים
"קפטנית".
אני ממצמצת .זאת הפעם הראשונה שמישהו קרא לי
"קפטנית" .אני לא בטוחה מה אני חושבת על זה" .כל הצוות
לעמדות קרב .נליניה?"
"כן ,חומד?"
זה מחלץ מאנשים קצת צחוק .אני מודה לנליניה בלב על
חוש ההומור החתרני שלה .עבר הרבה זמן מאז שמישהו מאיתנו
צחק כמו שצריך .וחוץ מזה" ,חומד" לא נשמע לי מגוחך יותר
מאשר "קפטנית".
"תשלחי את ההודעה ",אני אומרת לה" .אם מישהו צריך
ללכת לשירותים ,זה הזמן".
הצוות מתפזר .בהתחשב במצב ,הם נראים במצב רוח מרומם
יחסית .אני מקווה שאני לא מובילה אותם לאסון.
אני רצה לשירותים .אני מחליפה פד ,לוקחת משהו נגד
כאבים ומקיאה .יום מעולה.
אני חוזרת לגשר בדיוק כשנליניה שולחת את ההודעה.
אסטר וטופ הצטרפו אלינו לרגע הגדול.
ג'ם נע באי־שקט ,כאילו יש לו מדוזה מתחת לחולצה .כמו
אסטר ,הוא מהאנשים האלה שחושבים ש"בזמן" משמעותו
"להקדים בשלושים דקות" .בטח הורג אותו שהגענו כל כך
קרוב למועד היעד.
אנחנו מחכים לתגובה.
אני מזכירה לעצמי לנשום.
אני מדמיינת טילים בליסטיים מסתערים מעבר לאופק
ומתבייתים עלינו .אני נזכרת בשובלים דמויי הקלשון של טילי
הטורפדו שהשמידו את בית הספר .אני מדמיינת להקה שלמה
של דגים סוניים בטכנולוגיה אלטרנטיבית שמפלחים את המים
בכיוון גוף הספינה שלנו.
171
