Page 173 - 10422
P. 173
בת המעמקים
"תשדרי את ההודעה שוב ",אני אומרת לנליניה.
הפעם היא לא קוראת לי "חומד" .ההבעה של כל הנוכחים
בגשר קודרת.
לשידור השני אין השפעה גלויה לעין.
אנחנו צפים בלב השקיעה השלווה .על הסיפון הקדמי דרו
וקיה בוהים מערבה .הם שכחו מהתותח שלהם.
אני מקללת את עצמי על כך שהאמנתי במפה הפסאודו־
מדעית של ד"ר יואט .באמת חשבתי שאוכל לפקד על יאכטת
אימונים באורך 40מטרים עם צוות של תלמידי כיתה ט'
ולהוביל אותה לאמצע האוקיינוס השקט ,ושם אמצא מקום
שלא קיים בשום מפה ימית?
אני חושבת מה אומר לצוות .כמה זמן נוכל לשרוד בלי מזון
ומים? אם נשדר איתות מצוקה ,האם מישהו ישמע אותנו? האם
מישהו יגיע אלינו בזמן?
אני נוזפת בעצמי בלב על כך שלא הכנתי שום תוכנית גיבוי.
חרצתי את גורל כולנו למוות.
"אנשים "...אני לא בטוחה מה לומר לצוות הגשר שלי .איך
מתנצלים על כישלון עצום כזה?
"תראו!" אסטר צועקת.
היישר מול החרטום האוויר מבליח .זה נראה כאילו מסך
מראות ברוחב קילומטר שיקף את הים .עכשיו המסך התנפץ.
נשימתי נעתקת למראה האי.
הפסגה הגעשית המרכזית מיתמרת לגובה מאה מטרים,
משוננת ומתפוררת כמו ערימה של סוכר חום שרוף .הר הגעש
מוקף לגונה בצבע טורקיז ,שהיא המרכז של ָאט ֹול ,אי טבעתי
שקוטרו בערך קילומטר וחצי .חופים של חול לבן נמתחים סביב
שדרה של צמחייה סבוכה .מצד ימין שלנו יש פתח בטבעת
האי ,שער טבעי אל הלגונה.
173
