Page 176 - 10422
P. 176
ריק ריירדן
כמו שאפשר לראות ,אני בריאה ושלמה .יש לנו צוות של
עשרים איש לארוחת ערב ,בבקשה .ואנחנו צריכים סיוע רפואי
דחוף לדוקטור יואט .הוא שוכב בתרדמת במרפאה".
השפירית מנופפת במחושים שלה .חוט של נחושת נפרש
מפיה ועושה את דרכו המפותלת אל מערכת ההיגוי האוטומטי.
"אוקיי ",טיה רומרו ממלמלת" .אני בטוחה שזה בסדר".
מנוע הספינה מתעורר לחיים.
החרק המלווה מכוון אותנו ימינה ומוביל אותנו אל תוך
הלגונה.
הגענו אל גן עדן מחומש היטב.
לאורך היקף האי צריחי ירי מציצים מבין הקוצים .הם
מסתובבים לעקוב אחרי התקדמותנו .אורות של קרני לייזר
מרצדים על גוף הספינה שלנו .אני לא יודעת אילו מקרנים
אחראים למערכת ההסוואה המרשימה של האי ,אבל אני
מתארת לעצמי שגם הם מוסתרים בצמחייה.
כבר שלושה ימים שאני נאבקת להאמין שהמקום הזה יכול
להתקיים .עכשיו כשאנחנו כאן ,אני עדיין מתקשה להאמין.
סוקרטס ,חסר פחד כרגיל ,נכנס ללגונה ראשון .שני דולפינים
מקומיים שוחים אליו לקדם את פניו .בתוך כמה רגעים כולם
כבר קופצים מהמים יחד ומפטפטים בעליזות .אז מתברר
שהחבר שלי הוא דווקא לא מתבודד.
המים כל כך צלולים ,שאפשר לראות דרכם מבוך של
אלמוגים משוננים .להקות דגים טרופיים מתערבלות באור
הערב כמו סילונים של צבע .השיניים שלי כואבות מעוצמת
הרצון לצלול אל הלגונה הזאת.
אנחנו משייטים לעבר האי הגעשי שבמרכז .אין כאן חוף
של ממש — רק צוק כהה שצולל היישר לתוך הלגונה .סימן
היישוב היחיד הוא רציף עץ עם צריף קטן שמעוגן לבסיס
176
