Page 245 - haFETS-2
P. 245

‫‪fx‬‬  ‫‪ e llk rxd oeyl zekld‬חיי‬    ‫חפ‬

                                   ‫‪miigd xewn‬‬

‫©‪ַ ֶ wx‬ה ָרה ִה ִ יָרה ָלח ַל ִ ָ ָנא ִ י ָ א ְל ִעְנַי ִל ְ ֹמר ֶאת‬
‫ַע ְצמ ְו ֶאת ֲא ֵחִרי ִמ ֶ ‪ְ .‬ו ַעל ֵ ָ ְתב ַה ְס ִקי ‪ַ ְ ,‬מה‬

    ‫‪miig min x`a‬‬

‫וכדאיתא ביורה דעה בסימ קנ"ח )ס"ב(‪ ,‬למנוע את עצמו מהצלתו‪ ,‬וזה ידוע דבי‬

‫וא הוא אוכל נבילות להכעיס‪ ,‬הוא פדיו שבויי ובי העני דש ‪ ,‬הכל‬

‫יוצא לגמרי מכלל 'עמית ' ואסור נכלל בלאו ד"לא תעמוד על ד רע "‪,‬‬

‫לפדותו אפשר דאי להאמי זה )וכעי וכדאיתא בסנהדרי )ע"ג‪ .(.‬זה אינו‪,‬‬

‫מה שמוכח בכתובות )ל"ג‪ (.‬דמדבר קל דבלאו הכי יקשה‪ ,‬דעל כל פני הלא‬

‫מוכח הכא מדברי רש"י בגיטי ‪ ,‬דא‬  ‫לא הוי ראיה לדבר חמור(*(‪.‬‬

‫‪ oi`e‬לברר ספיקותינו בדברי רש"י‪ ,‬מהא לא היו עדי על הדבר רק קול וסיפור‬

‫דפירש רש"י בנדה )ס"א‪ (.‬ד"ה בעלמא‪ ,‬היה מותר להצילו‪ ,‬וא שנתחזק‬

‫למיחש מיהו בעי‪' ,‬ושמא הרגת ואסור עד עתה לאד רשע‪ ,‬ואינו נידו כוודאי‬

‫להציל אתכ '‪ ,‬אלמא דא על ספק מותר אוכל נבילות להכעיס‪ ,‬שאסור להציל‬

‫*( ‪ :d"dbd‬וא נאמר כ ‪ ,‬יהיה ניחא מאוד מה שהשיב ר' אמי מתחילה 'אימא לתיאבו הוא‬
‫דקאכיל'‪ ,‬דלכאורה לרשע כזה למה צרי לדונו לכ זכות‪ ,‬והלא לרשע מצוה‬
‫יותר לדונו לכ חובה‪ ,‬וכמו שכתב רבינו יונה במאמר רי"ח‪ ,‬וברמב" במסכת אבות פרק‬
‫א' )מ"ו( ד"בצדק תשפוט עמית " )ויקרא י"ט טו(‪ ,‬כתיב והוא אינו בכלל 'עמית ' לעני זה‪.‬‬
‫אבל לפי מה שכתבתי ניחא‪ ,‬דדברי רבינו יונה והרמב" אינ אמורי ש ‪ ,‬רק א נראה‬
‫אותו שעשה מעשה‪ ,‬שספק לנו במעשה הזו א לשפטו לצד הטוב או להיפ צרי לדונו‬
‫לכ חוב‪ ,‬כיו דהוא רשע‪ ,‬והכי נמי בעניננו‪ ,‬א היה אוכל בשר‪ ,‬ויש ל בו ספק א הוא‬
‫בשר כשר או נבילה‪ ,‬אתה צרי לדונו לומר שהוא בשר נבילה‪ ,‬מפני שכבר נתפקר בעו זה‪.‬‬
‫מה שאי כ להמשי עליו העני יותר ויותר‪ ,‬שלא ראינו עליו לעת עתה אפילו פע אחת‬
‫שעבר עליו‪ ,‬ובפרט שנפטור על ידי זה את עצמנו מהלאו ד'לא תעמוד על ד רע '‪ ,‬שקאי‬
‫על המונע את עצמו מפדיו שבויי ‪ ,‬וכדאיתא ביורה דעה בסימ רנ"ב סעי ב'‪ ,‬זה לא מצינו‬

                                      ‫לומר כ ‪ ,‬ולכ השיב רבי אמי אימא לתאבו הוא דקאכיל‪.‬‬

‫‪ s`e‬על פי כ ‪ ,‬אי מזה ראיה גמורה לדברי‪ ,‬דאימא דשאלת הרבנ היה לר' אמי 'הא קא‬
‫חזו ליה' וכו'‪ ,‬פירוש‪ ,‬וא כ יהא אסור לפדותו‪ ,‬דה סמכו על מה שהיו יודעי שהוא‬
‫אוכל נבילות להכעיס‪ ,‬כמו שסיימו לבסו ‪ ,‬ועל זה השיב ר' אמי‪ ,‬א דצרי לדונו לכ חובה‪,‬‬
‫מכל מקו לעת עתה‪ ,‬כל זמ שלא נתברר הדבר‪ ,‬אי איסור לפדותו‪ ,‬דאימא לתאבו הוא‬
‫דקאכיל‪ .‬ולזה סיימו הרבנ 'והא קא שביק' וכו'‪ ,‬פירוש‪ ,‬שיש עדי על זה‪ ,‬וא כ קושיתנו‬

                                                            ‫עומדת במקומה שיהא אסור לפדותו‪.‬‬
   240   241   242   243   244   245   246   247   248   249   250