Page 249 - haFETS-2
P. 249

‫‪`ix‬‬  ‫‪ e llk rxd oeyl zekld‬חיי‬        ‫חפ‬

                                   ‫‪miigd xewn‬‬

‫ְ ֵעד ֶא ָחד ָלא ְמ ַהֵי ) ֵאינ מ ִעיל(‪ַ ,‬רק ִל ְ ב ָעה‪ְ .‬וי ֵתר ִמֶה‪) ,‬לא(‬
‫ֶ ֲא ִפ ַרק ִל ְ ֹנא א ת ַ ֵ ב ֲעב ר ֶזה‪ָ ,‬אס ר ַ ֵ ִמ ַה ָרה‪.‬‬
‫ְו ָכל ֶ ֵ ֶ ֵאינ ָיכ ל ִל ְפ ֹטר ֶאת ַע ְצמ ַעל ְיֵדי ַה ִ ָ ָנא ִ י ָ א‬

             ‫)לב( ֵמ ַה ִח ִבי ֶ ה א ְמחָב ְל ַה ִ *(‪.‬‬

‫*( ‪ְ o`k¨ a§ E‬נ ַצֵר ְ ָרט ֶא ָחד ָק ָט ‪ ָ ַ ֶ ,‬ה ֲאָנ ִ י ִנ ְכ ָ ִלי ‪ֲ ַ ,‬ע נ ֵתינ ָהַר ִ י ‪,‬‬
‫ְ ג ‪ִ ָ ֵ ֶ ,‬עיר ֲאָנ ִ י ֶ ְחָז ִקי ַלֲעִנִי ‪ְ ,‬ו ָצִרי ִל ֵ ָל ֶה ְצָדָקה‪,‬‬
 ‫ְו ֵאַרע ֶ ֶא ָחד ה ִציא ֲע ֵלי ֶה ִ ָ ה ֶ ֵה ֶ ֱא ֶמת ֵאיָנ ֲעִנִי ‪ַ ,‬א ֶ ע ִ י ַע ְצ ָמ‬

     ‫‪miig min x`a‬‬

‫את הדבר לאמת גמור‪ ,‬ויגיע מזה היזק כללי וציורי אחדי ‪ ,‬ומה ילמד‬

     ‫להנידו ‪ ,‬בודאי אי לגלותו‪ .‬דכי היכי הקורא לכל דבר‪.‬‬

‫דאני מצווה לאהוב את זה‪ ,‬כ אני מצווה )‪.'eke eze` `epyl wx elit`y (`l‬‬

‫שזה לשו המהרי"ק ש בשורש‬              ‫לאהוב את שכנגדו‪ ,‬וא כ מאי חזית‬

‫דדמא דזה סומק טפי דלמא דמא דזה קפ"ח‪' :‬אפילו לשנוא אותו בלב מתו‬

‫סומק טפי‪ ,‬וא כ חוזר לאו דרכילות עדות עד אחד אסור‪ ,‬כדמוכח ש בהדיא‪,‬‬

‫על מקומו‪ ,‬וכעני מה שפירש רש"י דגרסינ בפסחי )קי"ג‪' (:‬אמר רב שמואל‬

‫בסנהדרי )ע"ד‪ (.‬ד"ה מאי חזית‪ ,‬עיי בר יצחק מותר לשנאותו‪ ,‬דכתיב )שמות‬

‫ש ‪ .‬וכל זה דברנו‪ ,‬אפילו א היה העני כ"ג ה'( 'כי תראה חמור שונא ' וכו'‪ ,‬עד‬

‫ספק השקול‪ ,‬ובפרט שביררנו לעיל‪ ,‬אי דאיכא תרי סהדי‪ ,‬כולי עלמא נמי‬

‫דלישנא בישא כל זמ שלא נתברר הוא מיסני סני ליה‪ ,‬מאי שנא איהו‪ ,‬אלא לאו‬

‫כהאי גוונא דחזא ביה איהו דבר ערוה'‪.‬‬  ‫חשש בעלמא‪.‬‬

‫‪ xzeie‬מזה שמצוי מאד בעוונותינו ‪ ixd‬ל ראיה ברורה‪ ,‬דא על גב דחזא‬

‫ביה דבר ערוה‪ ,‬דלא מהימנינ ליה‬        ‫הרבי ‪ ,‬שהשומע יריע עמו יותר‬

‫מכפי הדי שהיה מחוייב הנידו על זה למיסניה‪ ,‬דאי מהימנינ ליה למיסניה‪,‬‬

‫אפילו א אמת הדבר‪ xdfdl jixv ok lr ,‬מאי משני דחזא ביה איהו כו'‪ ,‬סו סו‬

‫‪ aye ,clepd ze`xl dfk oipr dlbnd c`n‬יקשה‪ ,‬כולי עלמא מיסני סני ליה‪,‬‬

‫‪ .sicr dyrz l`e‬ועניני אלו א נבוא כדהקשה מעיקרא‪ ,‬אלא ודאי פשיטא‬

‫לצייר אות כא למעשה קצרה היריעה דאפילו חזא ביה דבר ערוה‪ ,‬דדוקא איהו‬

‫מהכיל ובעזרת הש יתבר נכתוב שרי למסנייה‪ ,‬שהרי ידע בו בודאי שהוא‬

     ‫לקמ בזה )ראה סו הלכות רכילות( איזה רשע' וכו'‪.‬‬
   244   245   246   247   248   249   250   251   252   253   254